פח

ויגש אליו

בס"ד.

ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני וגו', וארז"ל במד"ר ר"פ צ"ג בני אם ערבת לרעך (משלי וא"ו) זה יהודא שא' אנכי אערבנו, תקעת לזר כפיך מידי תבקשנו, נוקשת באמרי פיך אם לא הביאותיו אליך, עשה זאת בני והנצל לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו, וז"ע ויגש אליו יהודא. ולכאו' צ"ל מפני מה הי' יהודא יותר ערב מכל אחיו, ולמה הי' לו זאת שיכנס עבורו בערבות יותר מכל אחיו האם הי' נצרך יותר בשילוח יעקב את בנימין מכל אחיו.

והענין יובן בהקדם ענין הערבות אשר מצינו ג"כ ענין שישראל עריבים זב"ז, בסוטה דל"ו ע"ב, ויש להעיר ממ"ש בפ' וישב אם תתן לי ערבון עד שלחך מה כו' חותמך ופתילך ומטך, ופי' בזח"ג פ' אחרי דע"ב א' אילין אינון סימנין דמטרוניתא כו' והיינו בחי' נה"י, ובמק"מ שם שהם לבושי המוחין, נמצא הלבוש נק' ערבון על המוחין.

והענין הוא דהנה אורייתא סתים וגליא, והגליא הוא לבוש אל הפנימיות אשר הפנימיות יתגלה לע"ל, בהיות ידוע דאית רצון ואית רצון, רצון התחתון הוא הרצון הנולד מן השכל מחמת שמשכיל בשכלו יופי של