פו

יצרם מסור בידם, ופי' רש"י ותוס' שדייקו מדכתי' משלחי רגל שנק' היצה"ר רגל ע"ש דכתי' (ש"ב ה' י"ב) ויבא הלך לאיש העשיר, שנמשל היצה"ר להלך תחלה ואח"כ לאורח ואח"כ לאיש יעו"ש, וההילוך ברגל, לכן משלחי רגל זה היצה"ר. וא"כ פי' עד שתכלה רגל הוא כענין בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' כו'.

וזהו ג"כ עד דכליא ריגלא דתרמודאי הם המורדים מל' המורדת על בעלה, שהוא היפך משנ"ת לעיל בענין שעשאה כלי, כ"א כלי מלא וטומטם ואטום מלקבל מחמת רצונותיו הזרים כו'. אך כמו ששפתי חכמי' העושים נזר ועטרה מבחי' האמונה על בחי' דעת שיש להם, וה"ה היפך בחי' הכסילי' שאינם מודים בבחי' כן שבו נברה"ע, כן ע"י חיזוק האמונה שהי' במתתיהו ובניו נצחו את אנטיוכוס העובד לחמה עד שנעשו המונין ללבנה להיותם קטנים שמקטינים א"ע בבחי' ברה כחמה כו'. ולגודל עוצם מעלת הנס וההמשכה הגבוה שנמשכה תיקנו בנ"ח זמן עד שתכלה גם ריגלא דתרמודאי הם המורדי' מחמת יצרם הרע כו', והיינו שגם היצה"ר יבוא לבחי' כליון ותשוקה. דהנה כתי' אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, פי' שהנביא מתמה שמחמת התבוננות איך שלא שניתי כלל ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי הי' צריך להיות בבחי' כלות הנפש, וע"ז מתרץ להיותם בני יעקב בחי' יו"ד עקב, והיינו ע"י העוונות שאדם דש בעקביו, שעי"ז כשל בעווני כחי שנכשל הכח כ"כ עד שאינו יכול להתגבר על היצה"ר כו'. אמנם בנס דחנוכה מחמת עוצם מעלת הגילוי שנמשך ע"י האמונה, הנה גם התרמודים נעשו ונתהפכו להיות בבחי' בשני יצריך, שגם כח המתאוה שביצרם נתהפך לטוב להיות מתאוה לאלקות כו'.

וההתבוננות בבחי' זו זהו מן השוק, פי' שוק הוא ל' שוקיו עמודי שש שנשתוקק הקב"ה לבראותו, ומפני מה נשתוקק זה אין אנו