פא

הנעשה בנרות כמשי"ת נמשך האור גם למרחוק היינו להאיר גם בבי"ע, שבאמת זהו נמשך מבחי' היותר גבוה מאור האצי' בעצם כו' וכמשי"ת.

והענין הוא, דהנה את זלע"ז עשה האלקי', וכמו שיש בקדושה בחי' שמש וירח שהם מרמזי' לש' הוי' ואלקי' וכנ"ל כן יש לעו"ז נגד בחי' זו, וכמ"ש בזח"א דמ"ט ע"א בענין לא תטע כו', כל אינון פלחי לשמשא איקרון עובדין לבעל, ואינון דפלחין לסיהרא איקרון עובדי אשרה, להיות כי בעל ואשרה הם לעו"ז נגד שמשא וסיהרא. וע' במד"ר ע"פ ואת המאור הגדול כו' דרך ארץ שיהי' הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, יעקב מונה ללבנה, אנטיוכוס מונה לגדול. וע' בזח"א ויחי דף רל"ז תחלת ע"א, והאי שמשא תחות האי סיהרא הוא, ופי' הרמ"ז שמה שישראל מונין ללבנה זהו מל' דאצי' אבל מה שעובדי השמש והירח מוני' לחמה זהו בעשי'. והענין הוא, דהנה איתא ברבות בא פ' ט"ו דק"ל ע"א ע"פ מי כו' יפה כלבנה ברה כחמה, ברה כחמה בימי אנטיוכוס, סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה, והשמש נק' גבור שנא' לשמש כו' ישיש כגבור, בתקופת תמוז מי יכול לעמוד נגדה הכל בורחי' כו' שנא' ואין נסתר כו', כך בימי אנטיוכוס הכל ברחו ממנו, ומתתיהו ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה ונצחום והבריחו את אנטיוכוס וחיילותיו לקיים מה שנא' ברה כחמה. והיינו ע"י שעמדו באמונתו של הקב"ה ונצחו את בחי' חמה דלעו"ז, שז"ע מה שאם אוליאוס הי' שמה חמה, היינו בחי' תוקף החום דבחי' חם שהוא אבי כנען.

וענין מה שהם מונים לחמה נת' בשל"ה דקצ"ז ע"ב שז"ע חמה בסיבובה, והיינו בחי' גלגל החמה, שפי' במד"ר בראשית פ"ו שהוא נרתק השמש הנק' אהל כמ"ש לשמש שם אוהל בהם, וע' בבחיי פ' בראשית שפי' שזהו גלגל הרביעי. והנה נרתק השמש הוא נמשך מבחי' שם אלקי', ונודע כי בש' אלקי' יש ק"ך צירופי אלקי' כמ"ש בס"י ה' אבנים בונים ק"ך בתי'. והנה מע"ב צירופים הראשונים דש' אלקי' א"א להם לקבל, כ"א מן מ"ח צירופים אחרונים, שז"ע אדמת בני חם הוא בחי' חם אבי כנען שהוא תוקף החום דיצה"ר כו'. ובזה יובן מה שבענין דכתי' בשמש והוא כחתן יוצא מחופתו איתא בילקוט