פ

להאיר את החשך דבי"ע שגם שם יאיר אורו ית'. והענין הוא, כי פעם אנו אומרי' יחיד חי העולמי' מלך, ופעם א"א מלך יחיד חי העולמים, והיינו כי יחיד חי העולמי' מלך פי' שא"ס הוא יחיד ומיוחד וכל בחי' חי העולמי' נמשכי' רק מבחי' מלך, וכנ"ל בענין אלקי המלך, ונמשך ע"י כמה צמצומי' וכנ"ל, ואי לזאת צ"ל ארוממך מלמטלמ"ע כו'. ופי' מלך יחיד היינו כי מלך הוא בחי' מל', אם היותו בחי' אחרונה לגבי בחי' א"ס עצומ"ה כנ"ל, מ"מ לגבי הנבראי' הוא בבחי' יחיד, והיינו בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר ועתיק בבריאה, ונודע כי כתר ועתיק דבריאה יש לו שייכות לבחי' כתר ועתיק דאצי' יותר מבחי' חכ' דאצי' לכתר דאצי', שהחכ' דאצי' התהוותה מבחי' אין דכתר דאצי' בדרך מציאה וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, והיינו כמו המוצא מציאה שאינו יודע כלל מאין בא לו הדבר ושל מי היתה קודם כו', כך התהוות החכ' מאין דכתר להיות כי לית מח' הוא בחי' חכ' כמ"ש בזח"א דקך"ג מח' ויובלא כו' תפיסא בי' כלל, לכן התהוותה נמשלה לבחי' המציאה כו'. משא"כ כתר דבריאה לגבי כתר דאצי', וכמשנ"ת בלק"ת פ' קרח בד"ה ויקח קרח בענין המקיפי' דאע"פ שנמשכים מהקו מ"מ שרשם מבחי' שלמעלה מן הקו, והיינו מבחי' העיגול שלפני הקו. וא"כ בחי' מלך דאצי' שנעשה יחיד בבריאה הוא רק שעובר דרך בחי' מל' דאצי' אבל שרשו מבחי' יחיד דאצי' ועיגול הכללי כו'. ומ"מ בבריאה הוא בחי' ש' אד' לבד כמ"ש במק"מ פ' בראשית שעיקר ש' אד' הוא בבריאה, והיינו כאשר בחי' מל' מסתתרת בבריאה שאז אינם בבחי' שני המאורות הגדולי' (דהיינו בחי' פרצוף הפנימי שבמל' שנק' כלת משה כאמה בתה כו'), כ"א בבחי' את המאור הקטן שה"ע לכי ומעטי את עצמך להיות ראש לשועלים הם בחי' הנבראי' דבי"ע, אשר שם אינו מאיר ש' הוי' כמו באצי' שמאיר שם. אך ענין שילוב ש' הוי' בשם אד' הוא להמשיך בחי' אור הוי' שהוא אור העצמי כנ"ל גם בש' אד' להאיר את החשך בבי"ע ג"כ, וזהו שורש ענין נ"ח שהוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', וזהו פי' הב' בארוממך היינו להמשיך בחי' הרוממות גם למטה בבי"ע כו'.

וזהו שמצות נ"ח הוא משתשקע החמה, פי' ענין שקיעת החמה הוא להורות שבעצם אינו מאיר שם השמש הוא אור האצי' כו' כ"א שע"י הנס