עט

הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא הוא המעלה את הנרות דנשמות להיות עולים מלמטלמ"ע כו'.

ובעבודה הוא ענין דכתי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו ע"י התבוננות בשתים לפני' שלפני ק"ש ובק"ש בפסוק שמע כו' איך שהוא ה' אחד בז' רקיעי' וארץ וד' רוחות העולם, ובשכמל"ו שכל התהוות העולמות הוא מבחי' שם והארה מבחי' כבוד של בחי' מלכותו ית', ואי לזאת צ"ל בבחי' תשוקה וכליון לאלקות, כמ"ש מי לי בשמי' ועמך לא חפצתי, שאפי' בחי' כי עמך מקור חיים שהם בחי' מקור החיים ומקור התענוגים לא יחפוץ ג"כ להיותם רק עמך בטל וטפל לבד לבחי' לך, ואי לזאת כאשר יתבונן הדק היטיב במה יחפוץ יותר אם בבחי' מקור החיים והתענוגים שהם בטלים לבחי' לך, או בבחי' לך שהוא א"ס עצמותו ומהותו, אשר דעת לנבון נקל שצריך להיות לא חפצתי בבחי' עמך הנ"ל כ"א עיקר חפצו ותשוקתו יהי' בבחי' א"ס עצומ"ה כו'. וז"ע העלאת הנרות בחי' נר ה' נשמת אדם להיות עולה למעלה בבחי' שלהבת העולה מאילי' כו'. וזהו ענין היחוד דשילוב ש' אד' בש' הוי', ששם אד' הוא שורש ומקור כל הנבראי' דבי"ע, וכנודע שש' אד' הוא מל' אנת אשתמודע אדון על כולא כו', והעלאת הנרות דמנורה הוא להעלות הנרות דנשמות בבחי' ש' הוי' שה"ע שילוב ש' אד' המהוה ומחי' נבראים בש' הוי' שהוא שם העצם כו'.

ולכן היו מדליקי' את נרות המנורה מפלג המנחה שהוא שעה ורבע קודם שקיעת החמה, והיינו מפני כי נודע כי השמש מרמז לש' הוי' כמ"ש שמש ומגן ה' אלקי' שבחי' השמש נמשל לש' הוי', ולהיות כי שילוב זה הוא בחי' השילוב דש' אד' בש' הוי' לכן צ"ל העלאת הנרות בעוד השמש זורחת על הארץ להורות על עלייתם בש' הוי' שהוא ש' העצם כו'. וכן נרות דשבת הוא ג"כ סובב על כוונה זו עצמה שהוא עליית כל הדברי' בע"ש עם חשיכה שאז נעשה עליית כל העולמות עד שמתעלה בריאה באצי' אשר באצי' מאיר ש' הוי' לכן צ"ל בעוד השמש זורחת על הארץ שהיא היא כוונה הנ"ל בהעלאת נרות המנורה כו'.

אמנם נר חנוכה מסובב על כוונה אחרת, והיינו ענין שילוב ש' הוי' בש' אד', שהוא מלמעלמ"ט, שגם למטה בבי"ע יהי' נמשך המשכת אוא"ס