עו

באורך. ונמצא כי מחלק שז' הם בחי' ימי ההיקף, ושמונה הוא ז' ימי ההיקף ושומר ההיקף. ועד"ז יובן ענין נס דחנוכה שהוא שמונה ימי' להורות על גודל מעלת הנס ששורשו מבחי' שומר ההיקף כו'.

ולהבין זה צלה"ק מה שבנ"ח מצותה משתשקע החמה, ועד שתכלה רגל מן השוק, ועד כמה ארבב"ח עד דכליא ריגלא דתרמודאי, פי' תרמודאי פי' רש"י שם אומה מלקטי עצים דקים, והנראה כי התרמודים הם אנשי עיר תדמר הנזכרי' בערי שלמה במלכים א' סי' ט' ל"א ובדה"ב סי' ח' ד', והם הם יושבי עיר תרמוד הנז' בגמ' יבמות ספ"ק במקומות מושבי הפסולים, יעו"ש (שוב מצאתי בפי' רש"י בדה"ב סי' ח' פסוק ד' הנ"ל בפירוש ע"ש שמביא הגמ' דיבמות הנ"ל ומביא גם ממד"ר פ' עקידה, והוא פ' נ"ו ע"ש קרוב לסוף פרשה). וצ"ל מה"ע השיעור עד דכליא ריגלא דתרמודאי, והוא הוא השיעור שתכלה רגל מן השוק. וגם צ"ל מ"ש בטו"ב על מארז"ל שמצותה הוא משתשקע החמה שזהו ע"ד הכתוב ועמוד האש לילה, והלא ארז"ל ע"ז בשבת פ' ב"מ דך"ג דביתי' דרב יוסף הות מאחרא ומדלקת (ומסתמא הי' קודם ספק חשיכה שהרי בספק חשיכה אמרו במשנה ס"פ ב"מ ואין מדליקין את הנרות, וע"כ צ"ל שזה הי' קודם ספק חשיכה ג"כ), א"ל ר' יוסף תנא ועמוד האש לילה מלמד שהי' עמוד הענן משלים לעמוד האש, ופי' רש"י שהי' עמוד האש בא קודם שנשקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי. וכן נרות המקדש היו ג"כ מדליקין בעוד היום גדול, והיינו מפלג המנחה שהוא ערך שעה ורבע קודם שקיעת החמה, ולמה תקנו חכמי' בנ"ח שידליקו נרות דחנוכה משתשקע החמה, שלכאו' הי' להם לתקן כעין דאורייתא בנרות המנורה שהיו מדליקין שעה ורבע קודם שקיעת החמה, וכמו נרות דשבת שצריכי' להדליקם בעוד השמש זורחת על הארץ כנ"ל, וכ"ש לפי פי' הטו"ב הנ"ל שדימה אותם לעמוד האש כו'.