עב

מאוא"ס ב"ה הממכ"ע הוא בבחי' המלך שלהיותו מלך על כל העולם הם חיים וקיימים ונתהוו מאין ליש מבחי' זו דמלכותו ית'. ונודע שהמלוכה והממשלה שבמלך אינה רק בחי' הארה והתפשטות לזולתו ואינה נוגע למלך עצמו כמו שאר מעלות ומדות שבו שהוא חכם וכדומה כו', וזהו מלכותך מלכות כל עולמים שהתהוות כל עולמי' עליונים ותחתונים והכח והחיות שמלובש בהן ומהוה אותן נמשך מבחי' מדת מלכותך שהו"ע מהות המלוכה והממשלה, ולא ממהות המלך עצמו רק מבחי' מלכותו. וכדי להיות התפשטות אוא"ס ב"ה בבחי' מלכותו ית' היו כמה צמצומי' וכמ"ש להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מל', גבורותיו הן הן הצמצומי' להיות כבוד הדר מלכותו, ואין זה אלא בבחי' זיו להיות כבוד והדר, וכמאמר בשכמל"ו בחי' שם בלבד, ואי לזאת ארוממך שעי"ז יבוא לקיום ואהבת את ה' אלקיך הוא אוא"ס ב"ה ממש בכל לבבך בשני יצריך שעי"ז אתכפי' סט"א שלא יהי' לו חפץ לרצון אחר זולתו כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי אפי' בחי' כי עמך מקו"ח כו', וזהו ארוממך מלמטלמ"ע.

וזהו ג"כ ענין נר של שבת ונרות דבהמק"ד שהם בחי' העלאות מלמטלמ"ע בחי' שילוב ש' אד' הוא בחי' מל' בש' הוי', לכן צריכי' להדליקם בעוד השמש זורח לחבר בחי' מל' אל בחי' שמשא ז"א. והגם כי שרגא בטיהרא מאי אהני' י"ל בטיהרא דוקא היינו בצהרים בתוקף היום משא"כ בין הערביים. וזה"ע נר של שבת ונרות דבהמק"ד בעבודה בנפש האדם היא בחי' נר הוי' נשמת אדם להיות בבחי' עלי' ותשוקה כטבע הנר שעולה למעלה.

אבל שורש ענין נר חנוכה הוא ע"ד יחוד ה' אד' כענין שילוב ש' הוי' בש' אד', וז"ע פי' הב' בארוממך היינו להיות נמשך המשכת הרוממות מלמעלמ"ט. והענין כי פעם אומרי' יחיד חי העולמים מלך, ופעם אומרי' מלך יחיד חי העולמי', כי יחיד חי העולמים מלך היינו שהוא בבחי' יחיד ומיוחד לבדו ית' וקדוש ומובדל כו', וחי העולמי' הוא ע"י כמה צמצומי' להיות בבחי' מלך לעולם שעי"ז ארוממך מלמעלמ"ט. ומלך יחיד חי העולמים היינו שלהיות חי העולמי' הוא מתצמצם בבחי' מלך, ובחי' מלך זה הגם שהוא בחי' אחרונה לגבי אוא"ס ב"ה בעצמו מ"מ הוא בבחי' יחיד ומיוחד קדוש ומובדל כו'