עא

והנה בגלות אנטיוכוס לא רצו לשעבד בנפשם כלל כ"א רצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך שהוא בחי' מצות המלך, והיינו שע"י תומ"צ ממשיכים בחי' תוספת אור בבחי' שמש ומגן, ע"י עמלא דאורייתא דלעילא מן שמשא היא, כי אורייתא מחכ' נפקת ולכן ע"י עמלא דאורייתא ממשיכים בחי' תוס' בזו"נ שם שמש ולבנה בחי' תושב"כ ותושבע"פ שהם בחי' תורת ה' ומצות המלך, אמנם אנטיוכוס לא רצה בזה כ"א להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך מעשה המצות, להגביר כח החמה הוא בחי' מ"ח צירופי' אחרונים בכדי שיומשך חמימות התאוה דיצה"ר כו', וכשגברו מלכות חשמונאי ונצחום שנצחו את תוקף גבורות חום הטבעי דחמה כו' ומצאו פך של שמן שרומז לבחי' חכמת התורה שלעילא מן שמשא דשמש הנמשך באהל הוא הנרתק, והי' חתום בחותמו של כה"ג בחי' א"א אשר שם אין שום לעו"ז, ונעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים וכמו שתי' הב"י שגם בלילה הראשונה הי' ניכר הנס, לכן לשנה הבאה שקבעוה יו"ט התקינו שיהי' מצותה משתשקע החמה להורות על הנס שהי' אז ששקעה בחי' החמה הוא בחי' חום הטבעי דיצה"ר כו' ונמשך כ"כ עד דכליא גם ריגלא דתרמודאי שגם הם יבואו לבחי' כלות הנפש מפני האור הנמשך כו'.

אך הענין הוא דיש שני יחודי' הא' ע"ד שילוב ש' אד' בהוי' וזהו מלמטלמ"ע הב' שילוב הוי' באד' וזהו מלמעלמ"ט, וביאור הענין דהנה כתי' ארוממך אלקי המלך ויש בזה ב' פי' הא' ארוממך מלמטלמ"ע, והב' ארוממך להיות המשכת הרוממות מלמעלמ"ט. והענין כי פי' אלקי מל' כח מל' אילי הארץ, שזה אמר דוד המלך ע"ה בעבור כלליות העולם שהכח והחיות הנמשך בהם