סט

כוכבי' הם ברקיע תמינאה, לכן קבעוהו ח' ימי חנוכה להורות על מעלתה, וגם עיקר מצותה היא משתשקע החמה כמו בסוכה שאם חמתה מרובה פסולה כן בחנוכה כשיש בחי' חמה עדיין לא הגיע זמן מצותה.

והענין הוא דהנה איתא ברבות פ' בא פט"ו דק"ל ע"א, ע"פ יפה כלבנה ברה כחמה, יפה כלבנה על נס דאסתר שנדמית ללבנה שנולדת לשלושי' יום, כך באסתר כתי' ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושי' יום, ברה כחמה על נס דחנוכה בגלות אנטיוכוס כי סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה, והשמש גבור נקרא שנא' ישיש כגבור (והכוונה על סוף פסוק לשמש שם אהל ועליו נא' אח"כ ישיש כגבור, וגם אח"כ ואין נסתר מחמתו) בתקופת תמוז מי יוכל לעמוד נגד השמש הכל בורחים ממנה שנא' ואין נסתר מחמתו, כך בגלות אנטיוכוס הכל ברחו ממנו ומתתיהו הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה וברחו מפניהם האוכלסין של אנטיוכוס וכן הקב"ה אומר להם (יואל ד' יו"ד) כתו אתיכם לחרבות ומזמורותיכם לרמחים, החלש יאמר גבור אני, ואומר (שופטי' ה') כן יאבדו וגו' לקיים מה שנא' ברה כחמה. ולפ"ז פי' חמה הוא בחי' חמימות ע"ד וחם הוא אבי כנען שהוא בחי' חמימות התאוה של היצה"ר. וזהו שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה היינו כאשר נשקע חום היצה"ר עד דכליא ריגלא דתרמודאי מל' מורדת כאמרם ז"ל המורדת על בעלה וכמשי"ת, ובזמן שקיעת החמה מדליקין הנרות להאיר את החשך הנ"ל.

וביאור הענין הוא דהנה השמש הגם שנמשלה לש' הוי' כמ"ש שמש ומגן ה' אלקי', מ"מ הנה השמש יש לה נרתק והוא הגלגל חמה שנמשך