סב

הוי' מבטחו זה יוסף, ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים. ולכאו' אינו מובן דמאחר שנק' אשר שם ה' מבטחו, א"כ האיך אומר עליו שפנה אל רהבים שזהו תרתי דסתרי. והידי משה פי' שם פירוש זר שפי' שר"ל אשרי האיש שלא עשה כמו יוסף, וזהו שיבוש, שהמדרש אומר בפירוש אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, וא"כ מבואר שבטחון יוסף הי' על ה' ולא ח"ו על בקשתו את שר המשקים שיזכירו לפני פרעה.

אך הענין הוא כמ"ש הבחיי ס"פ וישב וז"ל חס ושלום שיתלה יוסף הצדיק בטחונו בשר המשקים רק בטח בהשם לבדו, אבל היתה כוונתו שהשם יתעלה הזמין אליו שר המשקי' כדי שיעלה לו נס על ידו, כי מן הידוע שהצלת הקב"ה את הצדיקי' ע"י סיבות הוא כו', ואין זה ראוי לצדיקי' כיוצא בו לבקש סיבה, לכך נענש בזה שהי' לו לבטוח בהקדב"ה שהוא בעל הסיבות כולן שהוא יזמין אליו הסיבה מבלתי שיבקש הוא אותם, ולצדיקי' כמותו נחשב לעון שהרי הקב"ה מדקדק עם הצדיקי' כחוט השערה עכ"ל. וא"כ זהו פי' הפסוק אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף שבודאי יוסף בטח בהקב"ה ולא תלה בטחונו בבשר ודם ח"ו, ואעפ"כ נחשב לו לעון מה שבקש סבה, ולצדיק גדול כמותו הי' צ"ל שלא יפנה אל רהבים היינו אפי' לשום סבה, ובזה יובן לשון ולא פנה דאין ר"ל שלא יבטח בהן שזהו פשיטא הוא וא"צ לאומרו כלל מרוב פשיטותו, אלא ר"ל שגם לא פנה עליהן גם לשם סבה בעלמא כו'.

אך מה שיש להקשות ע"ז דבחובת הלבבות שער הבטחון פ"ג כ' שיש חיוב לעסוק בסבות, ע"ש בד"ה והקדמה החמישית עד וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסיבות כו' ע"ש, וכ"כ שם עוד בפ"ד וז"ל ועם בירור אמונתו כו' חייב להתגלגל לסיבת תועלותיו כו', וע"כ אתה מוצא שמואל אומר איך אלך ושמע שאול כו' ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו כו' עוד הביא ראי' ממ"ש ורפא ירפא כו' ע"ש. ורבינו ז"ל הקשה עוד יותר שהרי מצינו שיעקב השתחוה כו' ועשה כמה סיבות לשלוח לו מנחה, ולא נענש ע"ז, ומדוע ביוסף נחשב לו לעון, והגם שבמד"ר ר"פ וישלח משמע שגם על יעקב הי' זה קפידא מדוע השפיל את עצמו מ"מ לא הי' נחשב לו לעון, משא"כ ביוסף שנחשב לו לעון, אשר ע"כ ישב במאסר עוד שתי שנים.