נג

כו' (בפ' לך לך ט"ז י"ג) וכה"ג טובא, עכ"ל. ובסוף הקו"א שם כ' הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה אזי נקרא בשם ה' ממש השוכן בקרבו, משא"כ כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו ואזי קורא קדוש ק"ק הוי' כו' כלומר ששם הוי' מובדל ממנו, עכ"ל. וכיון שאפי' מלאך נברא מבי"ע ממש, כשהוא שליח נק' אז בשם המשלח השוכן בקרבו שלכן נק' אז הוי', מכ"ש נשמה דאצי' שהיא בעצם אלקות, שהרי אפי' נשמות דבי"ע עצמן הם ג"כ יותר נעלים מהמלאכים כנודע, וכ"ש נשמות שמאצי' דבי"ע ונשמות שמאצי' העליון, שכאשר הנשמות עושין שליחותו של הקב"ה הרי אז הם נקראים בשם המשלח. וענין השליחות שהנשמות מקיימי' שליחותו של הקב"ה יובן ע"פ מה דאיתא במדרש ר' תנחומא פ' ויגש בריש פיסקא ואת יהודה שלח לפניו, אמר הקב"ה לישראל היו מכבדין את המצות שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, אם כבדת אותם כאילו כבדתני ואם כו', אין לך אדם שכיבד את המצות כיעקב שנא' ויעקב איש תם יושב אוהלים (תולדות ך"ה, ך"ז), וא"כ הנשמות ע"י קיום המצות שהם כמותו ית' ונק' ארחות הוי' ממש שהם תר"ך עמודי אור דכתר עליון, וכתי' תורת ה', מצות ה', הרי הם נקראי' בשם הוי' ממש.

וזהו כל הנק' בשמי שת"י אבהתכון צדיקייא, כי האבות קיימו כל המצות כנודע מדרז"ל וכמ"ש במד"ת הנ"ל שאין לך אדם שכיבד את המצות כיעקב, שנק' צדיקי' ע"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו'. וכ"ה עכשיו אחר מ"ת כל אדם המקיים ומכבד תורה ומצות ה"ה נק' בשם ה' ששלוחו של אדם כמותו.

וי"ל עוד בעומק יותר, שהרי המצוה אימתי היא נעשית מצוה כשאיש הישראלי עושה אותה, עד"מ ציצית ותפילין שאם הם מונחי' על השולחן ה"ה נקראי' תשמישי מצוה או תשמישי קדושה, ואימתי הם נקראי' מצות הוי' כשישראל מניח תפילין ולובש ציצית, ונמצא כי המצוה נעשית ע"י איש הישראלי העושה המצוה, והרי הוא הוא עצמו השליח שעושה המצוה ע"י