מז

בחי' אין וביטול יותר ממי שגדול ועד"מ הקטנים אע"פ שמתרגזין זע"ז אין בהרוגז ממש ומיד נוחין זה לזה, משא"כ הגדולים שהחכ' שבהם בחי' יש, אבל הקטנים בחי' אין ולכן כתיב כי נער ישראל ואוהבהו ומבואר בזוהר (ס"פ בא) שקאי על ישראל זוטא, שמע ישראל ישראל סבא, והענין כי ישראל סבא מבחי' נה"י דאבא אשר או"א במזלא אתכלילא, אכן ישראל זוטא היינו ז"א בעתיקא אחיד ותליא, ובזוהר (שמות בהשמטות בסופו) מאן דאיהו ברוגזא ייתון לגבי נער וישתכח רוגזי' ויתהדר בחדותא כו' על רזא דסתרא דא כי נער ישראל ואוהבהו לית רחימו וחביבו בר כרביא ורזא דא אשת נעורים דקיימא על תרי נערים מט"ט וסנד"ל כו', ור"ל בזה ע"ד מ"ש ונערים פני זקנים ילבינו כי בחי' נער קטנות הוא אתכפיא ועז"נ זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר כו' שבחי' המדבר נק' לכתך אחרי ונק' חסד נעורייך, ובחי' אתכפיא סט"א מעורר מאד למעלה יותר מבחי' אתהפכא, והראי' כי אמרו בזוהר כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין הרי ע"י אתכפיא אסתלק יקרא דקוב"ה כו', והטעם הוא כי בבחי' אתכפיא הביטול יותר כו', וגם אין בה שינוים כו' שאין לה הפסק דהיינו בחי' קבעומ"ש שענין עול הוא בחי' אתכפיא וביטול רצון שבחי' זו אין לה הפסק כי בחי' זו יכול להיות בשווה כל היום כולו, היינו שגם אחר התפלה אעפ"י שאינו עוסק בעומק ההתבוננות מ"מ יוכל להיות בבחי' אתכפיא מצד ההסכם שנשאר אצלו בשעת התפלה משא"כ בבחי' אהבה יש שינוי בין התפלה לאחר התפלה, נמצא אתכפיא יש לה מעלה יתירה כו'. ועוד י"ל כמ"ש צחוק עשה לי אלקים שעיקר הצחוק והתענוג נמשך דוקא ע"י שם אלקים בחי' יש ושיהי' ביטול היש. ובזה יובן מה שאנו מבקשים אל תשליכנו לעת זקנה, וצ"ל אטו בעת נעורינו אין אנו צריכים לעזרתו ית', וי"ל לפי הנ"ל דכד הוינא זוטרי וודאי כי נער ישראל ואוהבהו וה' הולך לפניהם יומם כו' וא"כ עזרתו מצוי' אבל לעת זקנה הרי אמר הנני שולח מלאך לפניך לכן אנו מבקשים אשר הוא ית' ממש אל ישליכנו מלפניו בכבודו ובעצמו ממש, וכמו שביקש משה ואם אין פניך הולכים, וזהו תתחדש כנשר נעורייכי. וזהו חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה ואינו מובן