מה

(משלי סי' י"ג ט"ז) וכן נאמר לדעת חכ' ומוסר לתת לפתאים ערמה (ריש משלי) ובילקוט (ריש משלי) אמר שלמה אני הייתי פתי ונתן בי הקב"ה ערמה כו' מן כמה שנים אדם צ"ל בו ערמה מבן עשרים שנה ובמשלי (סי' י"ד ח') חכמת ערום הבין דרכו ופרש"י מי שהוא חכם יבין דרכו לפלס אורחותיו. וא"כ יש לומר דבחי' זו בקדושה הוא בחי' עליונה שבחכ' ולכן אמר המדרש מבן עשרים שנה כי אז זמן המשכת מוחין דאבא בנפש כמבואר בע"ח (שער כ"ד) בענין מאמר רז"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים שנה. ועד"ז איתא בזוהר (באדרא דנשא קמ"ד ע"א) ע"פ אני חכ' שכנתי ערמה א"ת שכנתי אלא שכינתי כו' הה"ד ה' בחכ' יסד ארץ ודא ח"ס. נמצא שורש הערמה מבחי' החכמה העליונה ולכן אין הערמה מושג לזולתו. ושורש ענין ערמה ומרמה זו דקדושה הוא ע"ד עם עקש תתפתל והוא כי והנחש הי' ערום וצריך להתנהג עמו ג"כ בערמה וכמו הנהגת אסתר עם המן, ועד"ז צוותה רבקה בענין לקיחת הברכות כו' וכמבואר במ"א שהברכות היו המשכות מבחי' שלמעלה מהדעת ע"כ בא אחיך במרמה כו', ועד"ז הוא ענין שעיר המשתלח ובזוהר פ' וישלח דקס"ו ע"ב ויותר חכמה ועקימי עביד בדא מכל מאי דעביד כו' ע"ש. והנה בחי' זו עיקרה תושבע"פ ששרשה מח"ע שנק' אבא יסד ברתא ועיקרה סייגים וגדרים לבלתי יוכל הרע להתערב כלל. וזהו ע"ד אני חכ' שכנתי ערמה, וזהו שאמרו בגמרא וברבות שנמשלו ד"ת לתאינה וקאי על תורה שבע"פ, ובמ"א נתבאר דתושבע"פ נק' אילנא דטו"ר וכמו"כ בתאינה והיינו שמברר עה"ד טו"ר, וזהו ענין תאנים הטובות, אך לעו"ז בחי' ערמה דנחש זהו"ע תאנים הרעות וזהו"ע עה"ד כו'.

אך ויתפרו עלי תאינה זהו תשובה כדמשמע לשון הגמ' הנ"ל בדבר שקלקלו בו נתקנו, והיינו דויתפרו עלי תאינה זהו התיקון (ולפ"ז ע"כ הפי' זהו