מג

וזהו מאמר המדרש ע"פ וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה שזהו חנוך לנער כו' כפרש"י שזהו ע"ד שאמרו שבט ראובן יותן לעבדיך דהיינו שטוב הי' יותר שיומשך אחר קציר חטים שזהו מאכל אדם משיביא דודאים שהוא עשב, אלא שתפס דבר המצוי ובא בראשונה, כי חטה הוא מאכל אדם לכו לחמו בלחמי שממשיך חיות בע"ס דאצי' שיהי' בהם התקשרות האור, וכמו"כ לכו לחמו בלחמי שיהי' בהנשמה התפעלות והתקשרות בעצמיות אוא"ס ממש וכמו מס"נ באחד של הנה"א והמס"נ נמשך מבחי' שלמעלה מהטעם ולכן חטים אין בהם טעם ומתיקות כמו תאנים (ונת' דוגמא לזה בענין קול השופר שאין בו מתיקות) ואעפ"כ הניח הקציר חטים והביא דודאים שהם עשב בחי' מזון נה"ב השכלית והוא ההשגה בממכ"ע אלא לפי שהוא דבר המצוי לו קודם החטים ר"ל שבבחי' ממכ"ע שייך ידיעה והשגה ממש שמושג גם לנפש השכלית כמ"ש ומבשרי אחזה אלקה אחזה ממש משא"כ בבחי' סוכ"ע אין שייך רק אמונה שנק' עטרה בחי' מקיף, וזהו חנוך לנער שבחי' דודאים נק' כרובים בחי' אנפי זוטרי בחי' נער מט"ט (והרמ"ז כתב (פ' תולדות קל"ד) שהדודאים הם צורת אדם והיינו בחי' נער כנ"ל).

זיי"ן) וכ"ז נתבאר לפי' הזוהר בענין הדודאים נתנו ריח שהם תרין כרובין כנ"ל, ופי' הב' הוא פרש"י בשה"ש (סי' ח') ע"פ הדודאים נתנו ריח ע"ד מ"ש בירמי' (סי' כ"ד) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל הוי' כו' הדוד האחד תאנים טובות מאד כו' והדוד הא'