לט

לך ארץ שמלכך נער ופי' בזוהר (לך לך צ"ה ב') שהוא בחי' מט"ט נער הייתי גם זקנתי שמשם מקור ושורש ההשפעות הנ"ל, אשריך ארץ כו' היא ארץ חטה ושעורה כו' אשר עיני הוי' אלקיך בה. אך מ"מ גם זה אמת שצ"ל חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה פי' כי יזקין ויהי' בבחי' אדם, כי זקן היינו מה שקנה חכ' והיינו ע"י חטה דוקא כ"ב אתוון דאורייתא אעפ"כ לא יסור ממנה מענין בחי' דודאים ושעורה מאכל בהמה היינו משום שצ"ל בבחי' בהמה שלמעלה מבחי' אדם לבד דהיינו מ"ש אדם ובהמה תושיע והוא להיות נמשך אחריו ית' כבהמה למעלה מהטעם ודעת והיינו ע"י חנוך לנער שנתחנך להיות מתחלה בבחי' הביטול דבהמה שהם המלאכים דפני ארי' פני שור והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול, והיינו ע"י שיעור ה', ועי"ז יוקבע הביטול בנפשו שגם כי יזקין להיות קנה חכ' לכו לחמו בלחמי לא יסור מלהיות בבחי' בהמה ג"כ בבחי' הביטול שלמעלה מהשכל כו'.

והענין כי יש בחי' בהמה שלמעלה מבחי' אדם דהיינו מאמר רז"ל (חולין ה') ע"פ אדם ובהמה תושיע הוי' אלו בנ"א הערומים בדעת כאדם (הראשון) ומשימים עצמן כבהמה (דכאי רוח), וזהו בחי' בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם. והנה עי"ז יבא לבחי' ומדריגה דאדם ובהמה תושיע הוי' שמשימים א"ע כבהמה, וע"ד שארז"ל ברבות אמור פ' כ"ז כאדם אנחנו כבהמה תושיענו לפי שאנו נמשכים אחריך כבהמה. וזהו ענין מהלכים בין העומדים כי המלאכים אף שהם מקבלים ג"כ מבחי' שעורה שיעור ה' עכ"ז נק' עומדים שעומדים תמיד ברום עולם במדריגה אחת, אבל נש"י שהם בגוף ומבררים נה"ב באתכפיא נעשו בבחי' מהלכים בעילוי אחר עילוי כו'.

וזהו ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, ואינו מובן איך אינו מותר לאדם על הבהמה, אך הפי' שמותר האדם הוא ע"י בהמה ע"י בירור דבהמה, וזהו ומותר האדם מן הבהמה ע"י הבהמה, ומהו המותר אין שהוא בחי' החכ' מאין תמצא וזהו מותר האדם. אך מה שכתוב כי הכל הבל הענין כי מ"מ גם זה הבל כי גם חכ' עילאה נק' הבל הארה בעלמא וכענין בראשית שהוא