לח

דוקא ליכלל ולהדבק באא"ס ב"ה, וגם התפעלות הנה"א בפסוד"ז שהוא בבחי' בהמה כדוגמת המרכבה העליונה דפני ארי' פני שור כו' והוא מהתבוננו' שבחו של מקום בבחי' ממכ"ע דוקא, וכמו בשרשה שנלקחה משמרי האופנים. והנה התפעלות המלאכים הנק' למעלה בשם חיות ובהמות הוא מבחי' צמצום השגתם באלקות בבחי' ממלא כח הפועל בנפעל לבד, ועי"ז יש כח לנה"ב ג"כ להתעלות באש שלמעלה ע"י התלהבות הנה"א והוא ע"י בחי' העשב שנותנים לה דהיינו הארות והמשכות אלקות מבחי' ממלא כו' שמתבוננת הנה"א ומסדור שבחו של מקום. וזהו אסור לאדם שיטעום עד שיתן מאכל לבהמתו, כי יש ב' מיני מאכל א' מאכל אדם והב' מאכל בהמה, ותחלה יש להאכיל לבהמה הוא שיסדר שבחו ש"מ בפסוד"ז להיות עי"ז כח ועוז לנה"ב דוקא ליכלל ולהדבק באוא"ס ב"ה, ואחר שהאכיל לבהמתו יטעום בבחי' מאכל אדם דהיינו בק"ש ותפלה שמוסר נפשו באחד ממש במהות ועצמיות אוא"ס ב"ה ולא מהתבוננות התפשטות אורו בלבד כו' שהוא בחי' אדם אדמה לעליון, וזהו ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת שהו"ע ק"ש דכתיב בה אכלתי יערי עם דבשי, יערי יוצר אור התפעלות המלאכים, דבשי זו ק"ש.

היוצא מזה דבחי' עשב זהו מקור ההשפעה לבחי' המלאכים הנק' בהמה, ולכן נק' דודאים מלשון אתן את דודי לך בחי' אהבה שמזה נולד ונמשך בהם האהבה להיות בוערת כמראה הלפידים. וגם לפי הפי' שהם שעורים היינו ג"כ מאכל בהמה רק שזהו בחי' גבוה יותר, ולכן נק' בחי' זו חנוך לנער משום דכד אתיילד יהבין לי' נפשא מסטרא דבעירא דכיא כו' ע"כ המזון לבחי' זו הוא מבחי' שעורה שעור ה', או מבחי' עשב כמ"ש ועשב לעבודת האדם, ואחר שהאכיל לבהמתו יטעום בבחי' מאכל אדם, וע"כ גם בניו תפסו בעבר הירדן שהוא מקום מקנה ע"ד ונתתי עשב בשדך לבהמתך שנת"ל.

ג) ומה דמשמע שלא עשו נכון בזה, זהו משום שעשו את הטפל לעיקר דהרי אף שאסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו, מ"מ אח"כ צריך להיות ואכלת ושבעת, והיינו לכו לחמו בלחמי, ועוד כי א"י דוקא היא ארץ חטה ושעורה ג"כ. והגם דעבר הירדן הוא ג"כ מקום מקנה דהיינו שמשם מקור השפעות חיות נה"ב הוא מבחי' שם ב"ן ונתתי עשב כו', אמנם עכ"ז אינה דומה לא"י שנא' בה ארץ חטה ושעורה כי עשב גדל מהארץ עצמה שלא ע"י זריעה והוא מבחי' מל' עצמה, אבל חטה ושעורה גדל ע"י זריעה שהוא מבחי' אור זרוע לצדיק מה שמקבלת מז"א, לכן גם שעורה שהוא מאכל בהמה גבוה הרבה מבחי' עשב והם בחרו לקבע גמור בחי' זו דמקום מקנה. וזהו"ע אי