לז

בניו תפסו בעבר הירדן שהי' מצוי להם ראשונה, ואעפ"י שארץ ישראל היתה טובה ממנה. ובידי משה הובא פרש"י שאמר הכתוב שהי' בקציר חטים ללא צורך, אלא רמז הכתוב שהלך בימי קציר חטים ומצא דודאים קודם החטים וחזר לביתו, כמו כן עשו בניו לסוף שהלכו לכבוש את א"י ולקחו חלקם מעבר הירדן הקודם. והנה כוונת המד"ר הוא שראובן בחר דודאים שהוא מאכל בהמה והניח חטים שהוא מאכל אדם, כן בני ראובן בחרו להם עבר הירדן שהוא ארץ מקנה והניחו א"י שהיא ארץ חטה ושעורה מאכל אדם. ולפ"ז היא גריעותא להם, וע"כ אמר ברבות פ' מטות שעליהם נאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תברך. אך צ"ל דפסוק חנוך לנער ע"פ דרכו הוא מעלה ושבח שראוי לעשות כן.

ב) אך הענין הוא כי הנה בפי' וימצא דודאים יש במדרש שני פירושים, א' שהן מין עשב, הב' שהן שעורים. והענין הוא כי הנה ארז"ל אסור לאדם שיטעום עד שיתן מאכל לבהמתו כו' (ברכות ד"מ ע"א), בהמתו היינו נה"ב, ומאכל בהמתו היינו בפסוד"ז שהו"ע סידור שבחו של מקום להיות עי"ז כח ועוז לנה"ב