לד

ביד החוצב בו שאין לו רצון ובחירה כלל, וכמ"ש וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, שאף שהתבואו' נגדלי' מבחי' שמש וירח מ"מ אין זה ברצונם כלל ואינם בעלי בחירה כלל רק שממילא נגדל מהם התבואה ואינם יודעים מזה כלל לפי שהם רק כגרזן כו'. וזהו הפי' הוי' אלקינו שהכח שלנו הוא מבחי' שם הוי' לבד וכמ"ש כי חלק הוי' עמו וכתי' חלקי ה' כו'. ואח"כ הוי' אחד שאח"כ נמשך גם בעולמות שיהיו בטלי' לש' הוי' שהוא אחד בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, וכשיתבונן בזה נעשה אהבה ותשוקה לבחי' שם הוי' עצמו, וכמ"ש ואהבת את הוי' אלקיך, אבה הוא ל' רצון, שעיקר רצונו יהי' שהוי' יהי' אלקיך.

וזהו ענין התפלה שבמקום קרבנות שהוא בחי' התקשרות לאלקות בבחי' מחשבה, ותורה היא בחי' דבור, ומעשה היא בחי' מעשה המצות. וזהו בחי' ה' גדולה וה' קטנה לאה ורחל בחי' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', תפלה הוא בחי' מח' עלמא דאתכסי' בחי' לאה, ותומ"צ הוא בחי' רחל עלמא דאתגלי'. ונמצא כמו שיעקב בירר מבחי' לבן בחי' לאה ורחל כמ"כ יש בחי' זו בכל א' וא' כו'.

ועתה צ"ל ענין השבועה מה שמשביעין אותו קודם הירידה בגוף ומהו התועלת מהשבועה וכנ"ל. והענין הוא, דהנה מצינו למעלה ג"כ בחי' שבועה וכמ"ש בי נשבעתי נאום הוי' וכתי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וצ"ל מה שייך ענין שבועה למעלה. והענין הוא, דהנה יש שני בחי' במדות, הא' הם בחי' מדות הנולדי' מן השכל והב' בחי' מדות שלמעלה מן השכל. והנה בבחי' מדות הנולדים מן השכל הנה אנו רואים שלפעמים הוא מאיר בחי' חסד ולפעמים הוא להיפוך שהוא בחי' דין, לפי שאם יש איזה פגם כו' משתנה למדה"ד לפי שהם עפ"י חכ' ובחכ' יש שם בחי' הדקדוק שיהי' דוקא ע"פ אופן זה, וכנודע שהחכ' היא קצת דין. אך המדות שלמעלה מן השכל אין שם בחי' דקדוק כלל, והן בחי' יגמה"ר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. וז"ע השבועה שהיא בחי' התקשרות בחי' מדות שלמטה מן השכל עם בחי' מדות הרחמים שלמעלה מן השכל, והיינו שלא יהי' העון תופס מקום כלל. וזהו אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, היינו שיש שני בחי' ימים, ימי עולם וימי קדם, ימי עולם הוא בחי' מדות שנעשה מקור לעולמות, משא"כ ימי קדם הוא בחי' מדות שלמעלה מן השתלשלות שאין שם שינוי כלל ואין העון תופס מקום כלל.