לג

שלמטה נפל למטה מאד בק"נ, ולכן הוכרח יעקב לירד לשם בכדי לברר משם ולהעלות את הניצוצי' שנפלו לשם, וזהו מ"ש והכשבים הפריד יעקב שהוא צמר כבשים שהוא בחי' ושער רישי' כו'. וזהו שהירידה צורך עלי'.

וכמו שהי' בכללות ביעקב, כמ"כ הוא בפרט בכל נשמה שירידתה היא צורך עלי', וכמו שיעקב בירר משם לאה ורחל שהם עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', כמו"כ הוא בכל נשמה שצריך להיות העבודה בבחי' ה' גדולה וה' קטנה מח' ודבור. דהנה ידוע שיש ג' לבושי' מח' ודבור ומעשה, שזהו משארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, עבודה היא קרבנות שעיקר העבודה היא בבחי' מחשבה, ולכך אם חושב הכהן לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו הוא פגול, וכך עתה שתפלה כנגד תמידין תקנו עיקר התפלה היא בחי' מח', וכמשארז"ל אם כיוון לבו יצא כוונת הלב דוקא, וכן אמרו תפלה בלא כוונה כגוף בלי נשמה, והיינו שתפלה הוא בחי' התקשרות לאלקות, ועיקר ההתקשרות הוא בבחי' מח', כי מעשה יכול אדם לעשות בלי התקשרות כלל וכן בדבור א"צ להיות מקושר כ"כ, משא"כ המח' הוא בחי' התקשרות עצמי' לפי שמח' הוא בחי' לבוש הפנימי, וע"כ הוא עיקר בכוונה, רק שהדבור הוא לעורר הכוונה, אבל העיקר הוא הכוונה, רק שהקילו חכמים ואמרו שדי בפרשה ראשונה דק"ש וברכה ראשונה דתפלה.

וזהו מ"ש שמע ישראל הוי' אלקינו, שמע ישראל היינו שיתבונן איך שהוי' עצמו הוא אלקינו, ופי' אלקינו הוא שלנו, והענין הוא דהנה כתי' ואין לנו עוד אלקים זולתך סלה, והיינו לפי שגם המלאכי' נק' אלקי' וכמ"ש הודו לאלקי האלקי', וכן הב"ד נק' אלקי' וכמ"ש אלקי' לא תקלל עד האלקי' יבא דבר שניהם, והוא לפי שפי' אלקי' הוא ל' כח ויכולת, ולכן נק' הדייני' בשם אלקי' לפי שיש להם כח לדון מה שהותר להם ע"פ דינא דמלכותא, וגם המלאכי' נק' אלקי' לפי שהם שלוחי השפע שע"י נשפע כל השפעות עוה"ז, אך כח השפע של נש"י הוא מבחי' ש' הוי' עצמו שלא ע"י המלאכי', כי אף שנש"י מקבלי' ג"כ מבחי' מלאך וכמ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך, אך זהו שע"י עוברת ההשפעה רק דרך מעבר לבד, אבל עיקר ההשפעה הוא בא מבחי' ש' הוי' עצמו, כמ"ש ברבות ע"פ חלקי ה' אמרה נפשי, והמלאכים הם רק כגרזן