לא

ובאר שבע היינו מקור הז' מדות שמשם הם נובעים. דהנה אא"ס הוא למעלה מבחי' מדות וכמאמר ולאו מכל אינון מדות איהו כלל לאו דאית לך צדק ידיעא כו', וכדי שיתהוה בחי' מדות מאא"ס שאינן בערך כלל זהו ע"י בחי' ממוצע שע"י הממוצע יכולים להיות שיתהוה בחי' מדות. והנה נודע שכל ממוצע צריך להיות כלול משני הבחי' והיינו שצריך שיהי' בו מבחי' אוא"ס וגם שיהי' מקור למדות כו'. וזהו בחי' חו"ב, דהנה בחכ' שורה אא"ס לפי שחכ' הוא כח מ"ה בחי' ביטול, וע' בסש"ב פל"ה בהג"ה, ואין אא"ס שורה אלא במי שבטל כו'. ובינה הוא בחי' מקור למדות שנק' אם הבנים, והיינו כשהשכל נמשך בבחי' בינה שאז הוא בבחי' השגה והבנה להבין שטוב לפניו כך, ועי"ז נולד אצלו מדה שבלב לדבר ההוא, ונמצא כי הבינה היא מקור למדות. ובזה יובן מה שמקדימין פסוק שמע קודם ואהבת, כי ענין ואהבת הוא בחי' מדה שבלב, ובכדי שיבא לידי מדה שבלב לאהוב אותו ית' ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך זהו ע"י שמע ישראל שהוא בחי' התבוננות כו' שעי"ז נעשה ממילא בחי' אהבה כו'. וזהו שהבינה נק' אם הבנים ע"ש שהיא מקור המדות כו', אבל מבחי' חכ' עצמה לא הי' יכול להתהוות עדיין בחי' המדות, כי חכ' היא בחי' ביטול, וכמ"ש במשה ונחנו מה לפי שהי' מבחי' חכ' בחי' יסו"א, לכן אמר מאין לי בשר שהיא בחי' אהבה ברשפי אש שלא הי' יכול להשפיל א"ע בבחי' בשר כ"א ע"י בחי' אהרן שהי' ממוצע בין משה והזקנים, ע' בלק"ת בד"ה בהעלותך השני. ועד"ז יובן כאן שלהיות התהוות המדות א"א מבחי' החכ' עצמה כ"א ע"י בחי' הבינה שנק' אם הבנים, שהוא עד"מ כמו שבא השכל בבחי' השגה והבנה ואז יכול להיות מדה שבלב בבחי' התפעלות המדות כו'. וזהו שבינה נק' באר שבע דהיינו שהוא מקור הז' מדות כו'.

ואח"כ כתי' וילך חרנה דהיינו שנמשך אח"כ בבחי' מל' שהוא עולם הדבור, כי חרן הוא בגימ' גרון שהוא בחי' עולם הדבור מלכותך מלכות כל עולמים שנעשה מקור לעולמות בי"ע ושם הוא ג"כ שרש הדינין כו', והיינו שהוא המשכה מבחי' עלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי', כי באר שבע שהיא בחי' בינה היא בחי' עלמא דאתכסי' ונק' בחי' סוכ"ע וירדה ונמשכה בבחי' עלמא דאתגלי' כו'. והנה לכאו' היא ירידה שנמשכה בבחי' חרן ששם הוא שרש הדינין. אך הירידה היא צורך עלי', וזהו מ"ש אח"כ ויפגע במקום, מקום הוא בחי' ממכ"ע וכמשארז"ל ע"פ הנה מקום אתי הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו, ויפגע במקום הוא בחי' עושין רצונו של מקום דהיינו להמשיך גם