כד

הקדומה, וזהו עיקר ההתהוות, רק שאינו בבחי' התלבשות בבחי' או"פ כמו בחי' ממכ"ע בחי' דבר ה' הנ"ל כ"א שע"י בחי' מח' נעשה בחי' סוכ"ע שהו"ע בחי' או"מ כו'. ומה שהוצרך אח"כ להפריט בדיבור בעש"מ כו', היינו לפי שאם הי' נשאר ההתהוות כמו שנתהוה מבחי' המח' לבד לא הי' מציאות העולם נראים ליש ודבר נפרד כ"א היו בטלי' בתכלית הביטול ע"ד עלמין סתימין דלא אתגליין, ובכדי שיהי' בחי' עלמא דאתגליא עד התהוות כל דברי' הגשמי' שנבראו בשי"ב זהו ע"י הדבור. וכמו שבדבור האדם נראה כמו שנפרד ממנו, כך יובן למעלה כבי' הגם שאין לך דבר שחוץ ממנו ח"ו מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א שמבחי' דבר ה' (שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה) נראים הנבראי' ליש ודבר.

ונמצא כי יש ב' בחי', בחי' ממכ"ע הוא מה שמתלבש החיות בכל נברא בפרט ובכל עולם לפי ערכו, ויש בחי' סוכ"ע שהוא אינו רק סובב ומקיף לבד כ"א הוא מלא ג"כ עד שלית אתר פנוי מיני', ומ"מ נק' סוכ"ע להיותו אינו מתלבש בבחי' פנימיות רק בבחי' או"מ לכן נק' סוכ"ע כו'.

וזהו שבאדם יש ג"כ ב' בחי' חיות הנ"ל, בחי' או"מ ואו"פ, שיש מה שנתלבש בבחי' פנימיות להחיות את הגוף ויש מה שנשאר בבחי' מקיף שהוא עיקר הנשמה, שהרי הנשמה גבוה מן המלאך ומלאך בשליש העולם עומד (שיש בזה ב' פי', הא' שהמלאך הוא שליש העולם כמ"ש בלק"ת שה"ש ע"פ יונתי, והב' שהעולם הוא שליש המלאך), וכ"ש נשמה, אלא שלא כל הנשמה מלובשת בגוף, ומה שמלובש בגוף הוא מה שיכול לבוא לבחי' או"פ היינו בחי' נר"ן שבנשמה, ובנר"ן עצמו איזהו חלק מאיר בו זהו תלוי בעבודת האדם כמ"ש בזהר זכה יהבין לי' כו', ובחי' ח"י נשארי' בבחי' מקיף כו'. וזהו שאנו אומרי' נשמה שנתת בי אתה בראת כו' זה קאי על בחי' הנשמה שמתלבשת באו"פ, ואח"כ אומרי' ואתה משמרה בקרבי זהו בחי' או"מ שע"י שהוא ית' משמר את האדם בבחי' או"מ בחי' סוכ"ע (ובנפש זהו ח"י, וצ"ע) עי"ז משתמר בחי' או"פ של הנשמה. וזהו מה שבברכת המצות אנו אומרי' ג"כ ב' לשונות ל' נוכח ול' נסתר, ברוך אתה הוי' כו' הוא ל' נוכח, אשר קדשנו במצותיו הוא ל' נסתר ואין אומרים קדשתנו במצותיך, היינו נגד ב' בחי' סוכ"ע וממכ"ע.