כב

לידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים, מה טעם אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.

ולהבין זה צ"ל מ"ש בנח וירח ה' את ריח הנחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף כו', ומתחלה בחטא דור המבול נא' ויתעצב אל לבו, וצ"ל מפני מה אל לבו דוקא. והענין הוא דכתי' נעשה אדם ופי' רז"ל שנעשה הוא ל' נמלך, וברבות במי נמלך בלבו נמלך, ולכן בחטא דור המבול ויתעצב אל לבו, ואמרו שם פ"ח משל למלך שבנה פלטרין ע"י אדריכל ולא ערבה לו, על מי יש לו להתרעם לא על האדריכל אתמהה, הוי ויתעצב אל לבו. ולכאו' יפלא איך יתכן לומר כן למעלה שהרי כתי' כי ממך הכל, שאינו כמו למטה עד"מ שהמצוה לבנות אינו בונה בעצמו כ"א שזולתו בונה, אבל למעלה אינו כן כ"א ממך הכל כתיב, וכתי' (ישעי' מ"ד ך"ד) אנכי ה' עושה כו' מי אתי, וארז"ל ברבות פ"א הכל מודי' שלא נברא בראשון כלום שלא יאמרו מיכאל מותח בדרומו גבריאל בצפונו, אלא אנכי כו' מי אתי כתי', שקרי הוא מאתי בצירי והכתי' נחלק לב' תיבות מי אתי, וא"כ צ"ל מה"ע שבנה ע"י אדריכל (בנאים וחרשי עצים ואבנים, מ"כ).

ויובן זה בהקדם מ"ש (משלי ט"ו ז') שפתי חכמי' יזרו דעת ולב כסילי' לא כן, ופי' במד"ת ע"פ לא כן שבריאת העולם הי' בכן, שנא' ויהי כן, ולב כסילי' לא כן פי' על המאמינים בקדמות, שאינם מודים בבחי' כן שבו נברה"ע, וזהו לא כן הרשעי' כו' ע"כ לא יקומו שלא יהי' להם תקומה. וצ"ל ג"כ מה"ע בחי' כן. הנה אנו אומרי' אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם, וצ"ל למה אין אומרים ברא לנוכח וכמ"ש בראשית ברא אלקים. והענין הוא, דהנה כתי' יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו, שבש' הוי' נא' צוה ונבראו בדרך ממילא ומאיליו ובדרך נסתר, ורק בש' אלקי' נא' ל' נוכח. והגם כי ש' הוי' וש' אלקי' הם שניהם רק שמות, שענין השם הוא זיו והארה לבד, וכמ"ש אני הוי' הוא שמי שגם ש' הוי' הוא רק שם והארה כו', מ"מ ש' הוי' נק' שם המיוחד, ולכן על ש' הוי' כתי' ושמי הוי' לא נודעתי להם שלא נגלה להאבות בחי' ש' הוי' בבחי' גילוי להיותו שם המיוחד, והגם כי