ו

ע"י והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שהוא ע"י התקשרות מחשבתו ודבורו בתורה להיות דבר ה' דבר בו כמ"ש ואשים דברי בפיך, וכמארז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים כו', ואח"כ בפ' שני' שבק"ש כתי' ואספת דגנך הוא מעשה הצדקה כו', וע"י מס"נ שבק"ש כנ"ל שהוא למעלה מבחי' התורה כמבואר בכ"מ, ולכן גם מי שתורתן אומנתן מפסיקין לק"ש, וכמו שמרומז ג"כ בגמ' בענין יש קונה עולמו בשעה אחת כו' שעה לשון וישע כו', עי"ז יוכל אח"כ להתפלל שמו"ע שיהי' שינוי הרצון למעלה מבחי' התורה כו'.

אך להיות כי מחשבתינו ודיבורינו שבתפלה הוא גשמי ואיך יכול לעורר למעלה לבחי' רצון העליון בחי' כתר עליון, זהו ע"י המלאכי' המעלי' את התפלות, וכמ"ש במ"א באורך ששורש האותיות הם למעלה הרבה ממהות השכל וא"א להשיגם בשכל, והם בחי' כתרין עילאין כמ"ש בזהר נחת כף מעל כורסיא דיקרי', וראשית גילוי' הוא בחכ' כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ותירגם לרוח ממללא, חי' היא בחי' חכ', אבל בעצם הם למעלה ממהות השכל, ורק הם יוצאי' במבטא מהמוצאות גם מכלי השכל והם נעשי' לבושי' להלביש בהם השכל, רק עיקרם נלקחי' מבחי' שלמעלה מן השכל והן נעשות לבוש להשכיל כל דבר בכל לשון מע' לשון, שכל דבר שכל אינו נתפס אלא באותיות, אבל