ד

והנה כדי לבוא לבחי' זו זהו שאנו אומרי' אשרינו מה טוב חלקינו כו' ירושתינו, שענין הירושה הוא מה שיש בכאו"א מישראל מכח האבות שאין קורין אבות אלא שלשה אברהם יצחק יעקב, וכמו שבזמן שבהמק"ד הי' קיים כתי' שלש פעמי' בשנה יראה כו', ועכשיו תפלה במקום קרבנות (י"ל למ"ד ג' תפלות ג' אבות תקנום זהו כח שיהי' בתפלה כל הבחי'), רק שבבהמ"ק שהי' הגילוי בבחי' ראי' בבחי' מקום גשמי כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי כו', לכן הי' ג"כ בבחי' זמן ג"פ בשנה כנגד ג' אבות, ועכשיו בתפלה השראה זו היא בבחי' הרוחניות הוא בלי התחלקות, כי התפלה כלולה מג' אבות ולכן יש פסוקי אהבה ופסוקי יראה ופסוקי רחמי' מדתו של יעקב כמ"ש אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני (ומ"מ יש ג' תפילות לג' אבות). וכתי' כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם שהוא עיקר ענין בקשת הרחמי' בשתי ברכות שלפני ק"ש שהוא על ניצוץ אלקות שאין לנו אהוי"ר מחמת העדר ההתבוננות כי בחי' בינה היא המוליד אהוי"ר, לזה אנו מבקשי' רחם עלינו ותן בלבינו בינה להיות מבין דבר מתוך דבר, והיינו להתבונן בהתהוות מאין ליש איך שכל בריאת העולם הוא בדבור אחד כביכול כמ"ש בדבר ה' שמי' כו' וכמארז"ל במאמר אחד יכול להבראות כו', ומבשרי אחזה כמשל באדם שדיבור אחד בטל לגבי מהות הנפש וכלא ממש חשיבא, כמו"כ למעלה כל העולמות עליונים ותחתונים כו' הם בדבור אחד כביכול וכלא ממש חשיבא לגבי עצמותו ית'. ומאריכות ההתבוננות הנ"ל נולדה מדת אהבה בחי' אברהם, ואח"כ אברהם הוליד את יצחק כו', כן אנו מבקשי' ולא נבוש ולא נכלם כו' לעולם ועד, פי'