תרלח

הבחי' יומם, שהו"ע פנימיו' השמש חמה בלא נרתק, והו"ע בצאת השמש בגבורתו כו', וא"כ ע"י הצל יומשך הגילוי בפנימיות אבל כעת צל סוכה הוא רק מקיף לבד כו'.

וזהו עד עשרים אמה אדם יודע שיושב בצל סוכה, עשרים אמה הוא בחי' ך' דאנכי, כי ההפרש בין אני לאנכי הוא רק באות ך', והנה אני הוא בחי' מל', והמצות הם בבחי' מל', מצות המלך, אך אני כברוש רענן וכמ"ש בלקו"ת ד"ה שבת שבתון וד"ה לבאר ענין יוהכ"פ, שמתעלה בחי' אני בבחי' אנכי והו"ע עליות המל' בכתר, והנה מבחי' עשרים אמה דכתר יכול להיות נמשך צל מקיף, אשר מהמקיף הוא הרבה פעולות גדולות כנ"ל שמגין ומציל ומחבק ומושך את האדם ואין מניחו להיות נפרד, אבל למעלה מבחי' עשרים אמה דכתר, שהוא עצמות אוא"ס ב"ה שאינו בגדר עלמין כלל אין אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה, שמשם אין יכול להיות נמשך אפי' בחי' מקיף כי הוא למעלה גם מבחי' מקיפים. ודוגמא לזה מענין יחיד ואחד שנת' הקושי' בת"א ד"ה וארא הא', למה אין אומרים יחיד. והענין כי יחיד זהו מצד אוא"ס עצומ"ה שאינו בגדר עלמין כלל, אבל אחד הוא המשכת בחי' אל"ף פלא עליון בז' רקיעים וארץ וד' רוחות כו', דהיינו שנמשך בבחי' סדר ההשתלשלות כו'. והנה לעתיד יהי' הוי' אחד משא"כ האידנא לאו אחד הוא, והיינו כי בגלותא מסתלק קוב"ה לעילא מבחי' אחד בבחי' יחיד, ושם הוא למעלה מבחי' המשכה וגילוי כו', הרי שמבחי' יחיד אין נמשך שום גילוי כלל ומחמת זה נתהווה הגלות. ועד"ז יובן ג"כ איך שלמעלה מעשרים אמה דכ"ע אין אדם יודע שיושב בצל כו', שאין יכול להיות נמשך משם אפי' בחי' מקיף, כי המקיף הוא המשכה וגילוי גדול כנ"ל. וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים, ז' ימים הוא ז' מדות עליונות, גם התורה שהיא בחי' עץ החיים נתלבשה ג"כ בז' מדות עליונו' כמ"ש חצבה עמודיה שבעה, שבמדבר נחלק לג' ספרים, וצ"ל אורייתא מתקשראה בקוב"ה ע"י נהר היוצא מעדן, והנה הסוכה הוא בחי' מקיף מבחי' נהר היוצא מעדן על עץ החיים כנ"ל, וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים, שהז' ימים הנ"ל ישבו בסוכות דהיינו שיומשך עליהם בחי' מקיף מבחי' ונהר יוצא מעדן הנ"ל (והוא בחי' אדם העליון שצ"ל יודע שיושב בצל סוכה כנ"ל). והנה כתי' בצלו חמדתי וישבתי זהו סוכות, ואח"כ בשמע"צ ופריו מתוק לחיכי שנמשכי' המקיפים להאיר בפנימיות, ולכן נק' סוכת שלומך סוכת שלום, אשר שלום זהו יסוד שממשיך הגילוי בפנימיות כמ"ש ונתתי שלום בארץ, והיינו כיון שמתחלה נמשך בבחי' מקיף יכול להיות אח"כ הגילוי בפנימיות.

ולבאר ענין והשענו תחת העץ, צ"ל מ"ש במאמר דפתח אליהו רבון עלמין אנת הוא עה"ע וסבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו כו', וגם לעיל מיני' אמר ש' מ"ה מלגאו דאיהו שקיו דאילנא כו' כמיא דאשקי לאילנא. וצ"ל מהו בחי' אילנא. הנה כתי' כי האדם עץ השדה, פי' האדם הוא מ"ש ועל דמות