תרכח

ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה שניטלו כל הפרסות והי' גילוי לישראל, ומ"מ לא קרב זא"ז כל הלילה מפני שעליהם נתגלה החושך דהצמצום שה"ז מ"ש שהעמוד הענן והמלאך אלקים הולך מאחריהם. וזהו ג"כ מ"ש ויהי באשמורת הבקר, בקר הוא כמ"ש הבקר אור, ואז ויהם הוי' את מחנה מצרים שהכוונה הי' בכדי להומם ולאבדם. ואח"כ ויט משה את ידו כו' ויולך הוי' את הים ברוח קדים, קדים הוא כמ"ש שער המקדש החיצון הפונה קדים כו' ויאמר אלי הוי' השער הזה סגור יהי' לא יפתח ואיש לא יבוא בו כי הוי' אלקי ישראל בא בו והי' סגור, והנה הפסוקים האלו הוא תבנית המקדש דלע"ל, ולשון בא בו הוא לשון עבר ג"כ, ופירשו המפרשים דבבית עולמים הי' ג"כ מזה הגילוי, ולכן שער דרומי לא נכנס בו אדם מעולם, והוי' אלקי ישראל בא בו הוא גילוי א"ס עצמותו ומהותו. והנה בקי"ס הי' כל הגילויים דלע"ל לפי שעה. וזהו ויולך ה' כו' ברוח קדים קדמונו של עולם (ועיין בתו"א פ' ויקהל מענין קדים, ובלק"ת בביאור דוארשתיך ובד"ה והי' מידי חודש), ואז ויבקעו המים שנתבקע החשך והעלם הראשון. ובזה מתורצים הב' קושיות הראשונות, מאי נפ"מ אם עמוד הענן והמלאך מלפניהם או מאחריהם, דנפ"מ בזה שעי"ז נתגלה גילוי העלם הראשון לישראל, ולמצרים הי' חשך, ובזה מתורץ גם הקושי' השני' למה לא קרב זה אל זה כל הלילה.

ובכדי להבין הקושי' השלישית צ"ל מה דאיתא בזהר שהג' פסוקים הם ישר והפוך וישר, ישר מסט' דאברהם פסוק ויסע חסד, הפוך מסט' דיצחק גבו', ישר מסט' דיעקב ת"ת קו האמצעי. וצ"ל הלא ויט שכנגד יעקב הוא ת"ת הי' צ"ל ישר והפוך, ותירץ בזהר שקו האמצעי התגלותו הוא חסד ובפנימיותו הוא גבורה ולכן הוא ישר מפני שעיקר התגלותו הוא חסד, ומפני שיעקב הי' מרכבה לת"ת ות"ת כלול מב' בחי' חו"ג, לכן הי' קרי"ס בזכות יעקב, כי בקרי"ס הי' ב' דברים הצלת ישראל וטביעת המצרים לכן הי' דוקא ע"י קו אמצעי, וכמו מכת בכורות הי' בחצות דוקא כי ב' חצאי הלילה הם ב' בחי' שבמל' כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ וכתיב והוכן בחסד כסא, וחצות הלילה מחבר ב' הבחי' מפני שיש בו גילוי גדול כי בחציו מאיר א"ס ע"כ יש בכחו לחבר ב' הבחי', ולכן הי' דוקא בחצות לילה להציל לישראל ולהרוג למצרים, וע"ד דוגמא מה שביקש משה ונפלינו אני ועמך שאפי' מבחי' פלא העליון יומשך לישראל דוקא (כמ"ש בלק"ת בד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו), וכמו שארז"ל נושא עון למי שעובר על פשע. אך הוא רק ע"ד דוגמא