תרכו

עילת העילות היינו הארת הקו שלאחר הצמצום, ואור קדמון היינו א"ק הנק' בכללות עולמות אדם דבריאה, ואע"ג דאיהו אור צח ומצוחצח מ"מ לגבי הארת הקו שמאיר בו הוא אוכם, ופי' אוכם הוא ע"ד שרגא בטיהרא, טיהרא היינו תוקף הצהרים ואין ערוך אור הנר לגבי תוקף השמש כמו אופל וחשך לגבי אור הנר בלילה, ואינו כמו המשל המבואר במ"א מנר לגבי אבוקה, כי הנר לגבי אבוקה יש לו איזה ערך והוא מהות אחד אלא שהנר הוא אור קטן והאבוקה הוא אור גדול אבל הכל הוא מהות אחד, אבל אור הנר לגבי אור השמש אין ערוך ואינו ממהותו כלל (ועיין בלק"ת בד"ה שחורה הא' בהג"ה), כן אין ערוך א"ק לגבי הארת הקו ולכן אוכם הוא קדם כו'. אך מה שהוא אוכם הוא דוקא לגבי הקו, אבל לגבי ע"ס וא"א נק' אור צח ומצוחצח. נמצא מובן דכל שהעלול מתקרב לגבי העילה א"א להקרות בשם איזה מהות אור, וכאשר מתרחק העלול מהעילה אז נק' בשם אור.

והנה כתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך כי הנה מל' דא"ק נעשה עתיק לג"ר דאצי' והוא ע"י פרסא (וכמ"ש בלק"ת בביאור הראשון דכי ביום הזה השני), דבלא פרסא לא הי' אפשר להיות אפי' עתיק לג"ר דאצי', וכן כדי שיהי' המשכת והתגלות הקו ממל' דא"ס הוא ג"כ ע"י פרסא, כמ"ש בריש הורמנתא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה, טהירו הוא מלשון כעצם השמים לטוהר (ועמ"ש בהוספות ללק"ת בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ובביאור דזאת חוקת התורה, ובבה"ז פ' מקץ בד"ה כד ברא), הוא מל' דא"ס (ועי' בתו"א פ' משפטים בד"ה כמעשה לבנת הספיר שהוא לפי פי' עמק המלך), וגליף גליפו הרי יש איזה שחרות במקום החקיקה, ולכן בכדי שיומשך הארת הקו ממל' דא"ס הוא ע"י פרסא הנק' צמצום, אך מ"ש ויבדל אלקים לא קאי על זה הפרסא כ"א על הפרסא שבא"ק עצמו בין אוכם לאור צח, דאם לא הי' פרסא לא הי' אפשר להקרות בשם אור להיות מקור לע"ס כ"א הי' בטל בתכלית כמו מדריגות אוכם וע"י הפרסא נתהווה בחי' אור דא"ק וזהו מ"ש בזהר יהי אור היינו התהוות אור קדמאה (ועמ"ש בלק"ת פ' מסעי בביאור ענין מוצאיהם).

אך לפי"ז צ"ל מ"ש ויבדל כו' בין האור ובין החשך, הרי החשך הוא בחי' אוכם והאור הוא בחי' אור צח ואין ערוך זה לזה, וה"ל למימר בין החשך ובין האור.