תרכד

אברהם. ובאה התשובה ע"ז עבדים היינו לפרעה במצרים, שע"י הגלות המר והחשך העצום נתגלה האור הגדול דוקא בגשמיות כי כאשר ניטל בגשמי' החשך ניטלו כל המצרים עד רום המעלות. וביאור הענין הנה בסוף התשובה מסיים ויצווינו כו' לטוב לנו כל הימים, פי' טוב הוא תורה שהתורה נק' טוב כמארז"ל יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים וע"י התורה נמשך בחי' טוב בכל הימים. והענין דהנה כתיב ימים יוצרו ולא אחד בהם שניתנו לאדם מספר ימי חייו כפי ששערה חכמתו ית' שיוכל להמשיך בהם גילוי אחד, וזהו מ"ש מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב כי ימים הם הלבושים דתומ"צ, וע"י הלבושים דתומ"צ מתגלה הטוב האמיתי. והנה הימים נת' הפי' במ"א שהם הלבושים דחו"ב שזהו ימים ל' רבים ב' לבושים דחו"ב, וזהו מי האיש החפץ חיים, חיים נק' החכ"ע כמ"ש והחכמה תחי', ובינה נק' ג"כ חיים כמארז"ל כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, ונתבאר בדרושים דנדרים ששרש הנדרים הוא בבינה, אך זהו כמו שניתנה המצוה לנו. והנה זה הב' לבושים היו אצל אברהם ג"כ כמ"ש ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין. אך הנה כתיב יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, יומים הם אלו הב' לבושים דחו"ב שזה נמשך גם ע"י עבודת אברהם, ביום השלישי הוא יום של מ"ת שע"י התורה ונחיה לפניו, פנימית א"ס (וע' בלק"ת בד"ה יחיינו מיומים). או אפ"ל דיום השלישי קאי על יום דלע"ל. או ג' הימים רומז על ג' בהמ"ק מקדש ראשון ושני והשלישי שיבנה ב"ב, וע"י התורה שנק' טוב נמשך הטוב האמיתי בכל הימים. והענין דהנה כתיב שער החצר הפנימי' הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, ואפ"ל שגם ביו"ט שנק' שבת יש הארה מבחי' זו, כי יו"ט נק' ג"כ שבת כמ"ש ממחרת השבת תספרו כו' וזה קאי על יו"ט ש"פ כמארז"ל. וזהו ההפרש בין הימים שהם הלבושים דאברהם להלבושים דתומ"צ, כי מ"ש ואברהם זקן בא בימים היינו ימי עולם, אבל ע"י הלבושים דתומ"צ נמשך ימי קדם, וזהו לטוב לנו כל הימים שיתחבר ימי קדם עם ימות עולם.

והנה איתא בספר הבהיר דוד המלך ע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, פי' תורה שלמעלה הוא ג"כ המשכות אלא שהמה ע"פ אופן אחר לגמרי ולא נתגלה אלא להאבות, וכאן נת' שהתורה של האבות אינו אלא כמו ריח. אך הענין ששניהם אמת, שהאבות היו מחברים תורה שלמעלה בהקב"ה שהמשכתם הי' כמו בתורה שלמעלה, אמנם רק כמו ריח ולא עצם הדבר, אבל תורה הניתנה לנו ע"י משה מקורה ושרשה הוא הגבה למעלה במל' דא"ס ומקור זה נמשך בתורה שלפנינו בגשמיות נעוץ תחב"ס דוקא (וכמ"ש בלק"ת בביאור דאני ה' אלקיכם דרוש הג' סוף סעי' ד', ובת"א בביאור ע"פ כי אתה נרי יעו"ש).