תרכג

ממש הוא ע"ד משל השכל שבפ"ע (וע' בהוספות שבתו"א בביאור להבין שמחת חו"כ מענין עיבור כו'). וזהו"ע המצות שקיים אברהם היינו שהמשיך אוא"ס בז"א, ואמנם כל אלו ההמשכות דאברהם הי' נשאר באצי' היינו גידול רמ"ח אברי ז"א ע"י מוחין דיניקה אבל כדי שיומשך בבי"ע הוא ע"י גילוי עצם המוחין וכדי שיתגלה עצמות חכ"ע למטה הוא ע"י כתר דוקא שכל הגבוה גבוה יוכל להשפיל א"ע (וע' בלק"ת בד"ה להבין מ"ש ביום השמיני בסוף המאמר).

וכדי שיוכל להתגלות בדבר גשמי בקלף ממש גילוי אלקות א"א להיות דרך השתלשלות, רק ע"י וימררו את חייהם בעבודה קשה (כמ"ש בת"א בד"ה לך לך) נעשה התגלות מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, וע"י החשך העצום שהי' בגשמי' נתגלה אח"כ גילוי אור גדול למטה דוקא וכמ"ש בזהר שע"י יצי"מ ניטלו כל שלשלאין דפרזלא ונתגלה אור גדול ולכן ארז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' מרוב כל, אבל באברהם לא הי' עדיין התגלות במעשה המצות בגשמיות רק הקיום שלו הי' רק כדי להמשיך גילוי אלקות בעולמות עליונים (וע' בבה"ז פ' תולדות בד"ה ודא הוא סימנא דאבהן).

אך האבות עשו הכנה לבחי' התורה והי' אצלם ג"כ שיעבוד מצרים. והענין דהנה ארז"ל בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וכשהכיר את בוראו מסתמא קיים כפי עבודת התורה, ומ"מ לא נאמר בתורה מעלת אברהם שהי' מאכיל אורחים עד שיצא מחרן. והענין דהנה גרון וחרן (ע"ה) הוא א', כי מצרים הוא מיצר הגרון היינו כי ממוחין למדות צריך לילך דרך הגרון ואחר שירדו ממדריגת מוחין ועדיין לא נעשו מדות קודם שיבואו להלב אז נק' חרן, והיינו ענין גלות מצרים שהי' אצל אברהם שאפי' מדריגתו שהמשיך ע"י עבודתו לא הי' יכול להתגלות עדיין, שעדיין לא הי' ממשיך כלום ולא הי' נוגע ליחוד עליון, וכשהי' אברהם בן ע"ה שנה היינו ז"פ עשר וה' חסדים יצא מחרן שבא הארה ממוחין למדות ונעשה יחוד עליון ע"י עבודתו, וכשהי' בן צ"ט ניתנה לו במתנה מצות מילה במעשה ממש, ומקודם הי' מקיים הסרת הערלה בעבודה ברוחניות, ואח"כ ניתנה לו בגשמיות בכדי שיולד ממנו יצחק שיצא מאתו אח"כ יעקב תמים ויקבלו בניו את התורה במצות מעשיות שבה דוקא גילוי א"ס עצמותו ומהותו.

ובזה יובן שאלת החכם ותשובתו ששואל מה העבודה הזאת אשר ציוה כו' אתכם דוקא, מה מעלתו ויתרון שניתנה בגשמיות, ולמה לא די כמו שקיימו האבות, ואם כדי שיתגלה גילוי א"ס אנכי מי שאנכי למה לא יכול להיות כן ע"י עבודת