תרכב

(וכמ"ש בביאור דמשה ידבר). ולכן ניתנה התורה ע"י משה דוקא שהוא מבחי' ח"ס שבכתר דא"א אלא שנשפל למטה ביסוד אבא והורד שמה, ולהיותו גבוה יושפל יותר למטה.

ועד"ז יובן ג"כ בהמשכות האור ע"י תומ"צ למטה דוקא, דהנה ארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה שהתורה שהיא מדברים גשמי' היא מבחי' חכים ולא בחכמה ידיעא, כי הנה חכ"ע אין לה השגה רק דוקא בהתלבשותה בדברים גשמיי', דהנה המשכת חכ"ע בדברים גשמיי' הוא ע"י אור הכתר כי אורייתא מחכ"ע נפקת בבחי' גילוי, אבל מקורה היא למעלה שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור, והוא מארחין לבנונית דגלגלתא ועי"ז נמשך למטה כ"כ, ולכן גילוי חכ' עילאה המלובשת בפ' קדש עד"מ הוא יותר מגילוי החכ' עצמה במקומה העליון לפי שנמשך ע"י הכתר שלמעלה מהחכמה.

אך לפי"ז צ"ל מדוע לא זכו ישראל לקבל את התורה עד שהיו בגלות מצרים. אך הענין דהנה איתא קיים אאע"ה כל התורה, ואיך הניח תפילין אשר נזכר שם יצי"מ ואז לא הי' עדיין גלות מצרים. אך הענין דעם היות דקיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה כי אברהם הוא חסד שמשם שרש המצות, אברהם גימט' רמ"ח (כמ"ש בלק"ת בביאור בשעה שהקדימו), מ"מ הרי לא ניתן לו התורה ועשה בכח עצמו בעובדות ומס"נ, ולכן לא הי' עיקר המשכה שלו כ"א למעלה ולכן שרש המשכתו נק' ג"כ בשם ריח שאינו עצם מהות הדבר עצמות אא"ס ב"ה. והגם שהמשיך אוא"ס ב"ה למטה ג"כ וכמ"ש ויקרא שם בשם הוי' כו' מ"מ אין זה ערך לגבי המשכות שהי' ממשיך למעלה בעולמות עליונים, אבל ע"י התורה שניתנה לנו הוא בגשמיות דוקא ובה יש גילוי א"ס ב"ה עצמותו ומהותו.

וצ"ל מהו הענין שהמשיך אברהם ע"י המצות למעלה. אך הענין הוא כי רמ"ח מ"ע נק' רמ"ח אברים דמלכא, היינו רמ"ח אברי ז"א, כי ז"א הוא בעל ט"ס טפ"ט הוא פ"א ובכל בחי' יש ג' כלים ראש תוך סוף, הנה ג"פ פ"א הוא רמ"ג וה' חסדים המגדילים הרי רמ"ח אברי ז"א שהן שרש רמ"ח מ"ע, ולהמשיך בחי' זו שיהי' הגדלת אברי ז"א ע"ד הנ"ל להיות טפ"ט הוא ע"י בחי' עיבור יניקה מוחין, כי בבחי' עיבור הוא תלת כלילן מתלת, ואח"כ בחי' יניקה הוא שמתגדל ז"א בבחי' ו"ק. והנה אף שביניקה יש ג"כ מוחין ונק' מוחין דיניקה עכ"ז נק' רק ו"ק, כי מוחין אלו בכלל המדות יחשבו, עד"מ השכל של המדה שאוהב מחמת טעם ושכל שזה השכל מגדיל המדה ולכן בכלל המדה יחשב שהוא מדה ממש ע"כ נק' רק ו"ק, ואח"כ בחי' מוחין