תריז

עצמי' אוא"ס הפרשות האור בבחי' תוס' האור שיאיר בו בבחי' או"פ ואז הילוכו עפ"י טו"ד, אך העיקר צריך שיהי' בו הביטול למעלה מטו"ד כמובן מכל הנ"ל וד"ל.

וזהו קחו מאתכם תרומה להוי', מאתכם מכולכם, שכאו"א יכול לבוא לבחי' אתכפי' בבחי' כפי' שע"י בחי' אתכפי' עושין בחי' רוממות באוא"ס, כי באמת עצמו' א"ס הוא למעלה גם מבחי' רוממות מבחי' ארמותא כי הוא למעלה גם מבחי' סוכ"ע, אך ע"י בחי' אתכפי' יומשך עצמותו ומהותו להיות יורד בבחי' רוממות, וזהו תרומה להוי', וממילא ממשיכים מבחי' הרוממות הפרשת האור בבחי' ממכ"ע, שהוא בחי' תוס' האור מבחי' סובב לבחי' ממלא כמבואר לעיל בענין מצה תחלה ואח"כ ספה"ע. אך כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה', שע"י בחי' נדיבות לב עושין בחי' יחוד לבחי' אפרשותא עם בחי' ארמותא שהוא בחי' יחוד סובב וממלא, משא"כ ע"י בחי' אתכפי' ממשיכים רק הארה מבחי' סובב לבחי' ממלא בחי' הפרשת האור בלבד. והגם שמבואר לעיל שע"י מצה ממשיכים ג"כ מבחי' עצמו' א"ס להיות בבחי' רוממות ובחי' הרוממות מאיר בגילוי למטה בנפש, שזה ענין ההבדל בין ר"ה לבחי' פסח כמבואר לעיל, ולכן צריך לעשות כלי לזה הגילוי דבחי' הרוממות בפסח דווקא היינו בבחי' מצה, משא"כ בר"ה. אך הענין הוא שהגילוי של בחי' הרוממות הוא בדרך רוממות בבחי' או"מ בלבד שהוא גילוי בדרך מקיף כמ"ש ובמורא גדול כו' ובבחי' או"פ אינו נמשך רק הארה בבחי' תוס' האור, משא"כ נדיב לב עושין בחי' יחוד סובב וממלא שיאיר עצמות אוא"ס למטה כמו למעלה ממש.

והנה לפ"ז נמצא שבר"ה הוא רק בנין המל' למעלה בב' מדריגות בבחי' ארמותא ואפרשותא, ובפסח הוא הגילוי דב' מדריגות הנ"ל, גילוי עצמותו בדרך רוממות, וגילוי הפרשת האור מעצמות בדרך או"פ להיות בבחי' ממכ"ע בבחי' תוס' אור בבחי' הממלא שהו"ע הגילוי דלילה הראשון והגילוי של ימי הספירה, ואח"כ בשבועות מ"ת נעשה יחוד ממש לבחי' הפרשת האור עם בחי' עצמו' הרוממות עד שמאיר מהו"ע למטה כמו למעלה ממש שהו"ע הגילוי דאנכי דעשה"ד בעת מ"ת. וכן הוא ע"ד העבודה שמתחילה הוא רק בטל לאלקות בבחי' אתכפי' ואח"כ יוכל לבוא לבחי' אתהפכא שהוא ספה"ע, ומבחי' אתהפכא שהוא בחי' נדיב לב יעשה כלי לבחי' עצמו' ממש לקבל בתוכו גילוי עצמו' א"ס במהו"ע בבחי' או"פ ממש. וההפרש בין גילוי עצמותו בדרך רוממות, ובין גילוי עצמו' בבחי' או"פ, הוא כמ"ש בליל א' של פסח שהי' ענין מורא גדול בבחי' מקיף דיחידה בלבד, משא"כ בעת מ"ת הי' מאיר בנר"ן שבנפשם שעל כל דבור ודבור פרחה נשמתם.

וענין יביאה הוא כמו דכתיב ויקח אחת מצלעותיו ויביאה אל האדם, דהנה מתחלה כתיב ויבן ה' אלקים את הצלע שהו"ע בנין המל', דבבחי' המל' יש ב' מדריגות ארמותא ואפרשותא, אך אח"כ הוא ענין יחוד ב' מדריגות הנ"ל. ולהבין זה הנה ארז"ל כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו, ולכאורה למה דימה זאת לענין זה דווקא. אך כי הנה בשה"ש כמה פעמים נק' כנס"י בשם כלה, והקב"ה נק'