תרטז

מעלה בבחי' אתכפיא על בחי' אתהפכא, מחמת שאתכפיא זהו בלי טו"ד מגעת במהו"ע ממש כמ"ש בזאת יבוא אהרן אל הקדש כו' בבחי' זאת דווקא שהוא בחי' יראה וביטול מגיע לעצמות הקודש, הגם שאהרן הוא בחי' אה"ר אך בחי' יראה מחמת שהוא ביטול עצמותו מכל וכל מגיע לעצמות יותר מבחי' אהרן.

וזהו ג"כ מ"ש שמוע מזבח טוב, שבחי' זבח טוב הוא ע"ד ספה"ע שהוא להמשיך תוס' אורות בבחי' העלאה של קרבנות שהוא בחי' בירור נה"ב ג"כ, אך זה אינו ממשיך רק הארת הסובב לבחי' ממכ"ע מחמת שזהו ע"פ טו"ד, אבל שמוע הוא בחי' קבעומ"ש בלי טו"ד לגמרי שמגעת לעצמות הסובב, וכמארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, מפני שקבלת עומ"ש מגיע לעצמות א"ס ב"ה, ואז יכול להמשיך תוס' אורות בבחי' תומ"צ, ולכן לאחרי שמע אומרים בשכמל"ו, שכ"מ שנאמר נס"ו אין לו הפסק מפני שמגיע לעצמות א"ס ב"ה שאין לו הפסק, כמ"ש אני הוי' לא שניתי. כי באמת יש ב' בחי' העלאה, הא' בחי' העלאה לעולם התיקון שהוא בבחי' טו"ד, והב' בחי' העלאה לעולם התוהו בחי' תוהו דקדושה שהוא בחי' עצמות א"ס, שענין תוהו הוא כמארז"ל שמשתאה ושומם, שהוא בלי מהות כלל, וכך כתיב והארץ היתה תוהו כו' כי הד' יסודות ארמ"ע הם בבחי' מהות אבל קודם שנתהווה הד' יסודות היתה תוהו בלי מהות כלל, וכך יובן למעלה כי בחי' תיקון הוא אדם שעל הכסא ע"ס דאצי', אבל עצמו' א"ס הוא למעלה מבחי' אדם, ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כלל, ובכדי להגיע לעצמות ומהות א"ס בחי' תוהו אינו כ"א ע"י בחי' אתכפיא ביטול הרצון בלי טו"ד בבחי' תוהו.

ומעתה יובן ענין הנ"ל דכמו שבר"ה שאז בנין המל' עושין ב' ימים נגד ב' מדריגות דמדת המל', כמו"כ בפסח שאז הוא גילוי המל' עושין ג"כ ב' בחי' כלים לקבל הגילוי דבחי' המל' בב' המדריגות דבחי' גילוי המלוכה בחי' סוכ"ע ובחי' ממכ"ע, בחי' ארמותא ובחי' אפרשותא, שבחי' ספה"ע הוא כלי לקבל בחי' אפרשותא בחי' ממכ"ע בחי' או"פ, והגם שמבואר לעיל שענין ספה"ע שממשיכים תוס' אוא"ס מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע, מבחי' ארמותא לבחי' אפרשותא, אך מ"מ אינה רק כ"א הארה מבחי' ארמותא, וגם למטה באה ההארה בבחי' או"פ במקבלים ונק' התוס' הארה ג"כ ממכ"ע. אבל ע"י בחי' מצה הוא בחי' כלי לעצמו' א"ס עצמו' אור הסובב לעצם הרוממות דא"ס, וגם עי"ז יש בכחו להמשיך תוס' אוא"ס מבחי' סוכ"ע בחי' ארמותא לבחי' ממכ"ע בחי' אפרשותא. ונמצא שאינו יכול לבוא לבחי' ספה"ע אם לא ע"י בחי' מצה מקודם הן מצד המקבל והן מצד אלקות, כי א"א לבוא לבחי' אתהפכא אם לא שיבוא תחלה לבחי' אתכפיא, וגם למעלה א"א להמשיך תוס' אוא"ס מעצמות אם לא שיגיע לעצמות תחלה. וכן ע"ד עבודה צריך שיהי' בו עיקר פנימי' רצונו לאלקות בבחי' ביטול הרצון למעלה מטו"ד שעי"ז בכחו להמשיך מבחי'