תרטו

של הנה"ב שיהי' ג"כ באלקות כמו למעלה בפני שור שבמרכבה, ולכן צריך לזה הקרבת עומר שעורים שהוא להמשיך תוס' אוא"ס בכללות ג' עולמות בי"ע יותר מכפי המדה המצומצם מכבר, שע"י התוס' אור יוצא כל נברא ונברא מגדר הגבלתו עד שמגיע האור דא"ס גם למטה בנה"ב ונעשה אצלו בחי' יציאה מן ההיפוך ונתעורר בבחי' רשפי אש לאלקות. וזהו"ע ספה"ע לשון ספירות ובהירות, וזהו וספרתם לכם שיהי' כל מדותיו רק להוי' לבדו ע"י שמקבל תוס' אוא"ס בקרבו, ולכן אנו אומרים היום יום שהוא לשון המשכה בגילוי בנפשו, ובעבודה הוא בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא. נמצא שענין ספה"ע הוא בחי' כלי לבחי' הגילוי דממכ"ע. והגם שמבואר לעיל שזהו בחי' תוס' אוא"ס מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע המוגבל מכבר, אעפי"כ באמת גם התוס' האור נק' ג"כ אפרשותא הפרשת האור בלבד מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע, אבל לא עצמות אור הסובב. ומאחר שהוא רק הארה בעלמא מבחי' סוכ"ע נק' ג"כ אפרשותא בחי' ממכ"ע, ובא ג"כ למטה בג' עולמות בי"ע בחילוקי מדריגות בגילוי לכל חד וחד לפום שיעורי' דילי'. אבל עצמות אור הסובב א"א לבוא למטה בגילוי בבחי' או"פ, אלא הגילוי של בחי' סוכ"ע הוא בא ג"כ בבחי' סובב ומקיף בבחי' ארמותא. ולכן צריך לבחי' הגילוי של בחי' עצמות אור הסובב הכלי של בחי' מצה כמשי"ת אי"ה לקמן.

אך איך יוכל להיות כלי לאוא"ס השתנות ממהות למהות מאחר שמקודם הי' מלובש בתאוות הגוף ונה"ב, לכן צריך לאכול מקודם מצה שענין מצה הוא בחי' אתכפיא ביטול היש, שעשיר הוא יש ודבר, משא"כ עני הוא בחי' ביטול, ולכן נק' מצה לחם עוני שזהו"ע ביטול היש, וע"י בחי' אתכפיא יוכל לבוא לבחי' אתהפכא ולקבל בתוכו אוא"ס. כי זה הכלל שאי אפשר לעשות מהות אחר אם לא שיפסיד מהות הראשון כמו למשל זריעת גרעין שאינה מקבל בתוכו את כח הא"ס המלובש בארץ אם לא ע"י הרקבון ממהות הראשון, וכן בגמרא איתא רבי זירא צם מאה תעניות כי היכי דלישכח תלמוד בבלי מיני', כי תלמוד ירושלמי הוא בחי' רבי מא"י אבל תלמוד בבלי הוא בחינת רב מבבל, שענין רבי ביו"ד הוא בחי' ביטול שהיו סמוכים איש מפי איש עד משה, ולבוא לבחי' תלמוד זה הי' צריך לשכוח מתחילה התלמוד שמקודם, וכן נשמות בג"ע יש נהר דינור בין געה"ע וגעה"ת, וכן אפרוח בתר דמסרח הדר גביל שהוא עפרא בעלמא, וכן בתורה כתיב ונפשי כעפר לכל תהי' כי אז דווקא פתח לבי וכו'. וכן יובן ג"כ בענין ספה"ע ומצה, שא"א לבוא לבחי' בירור הז' מדות ולהפכם ממהות למהות שיהי' המדות רק לה' לבדו, אם לא שיאכל מצה תחלה שהוא בחי' אתכפי' ביטול היש בחי' לחם עוני שזהו הנחת מהותו הראשון, ואז יוכל לבוא לבחי' מהות אחר לגמרי היינו לקבל בתוכו גילוי אוא"ס המאיר בספה"ע כמ"ש וספרתם לכם דווקא. גם בענין מצה יש עוד מעלה ומדרי' היינו שאין בה שום טעם, וכך צריך האדם ליבטל לאלקות בלי טו"ד, ובזה אדרבה יש מעלה ומדריגה בבחי' ביטול הרצון לאלקות בלי טו"ד שמגעת לעצמות א"ס ב"ה עצמי' אור הסובב, שבאמת יש יתרון