תרח

ולכן לע"ל מקבלים מכל האומות שזהו"ע אותם ששעבדו בהם ושלא שעבדו היינו מה שאפשר לברר היינו החלק הטוב, והרע נדחה לגמרי. ולכן מחלקים בהפטרה דסוכות בין מצרים ובין שאר האומות כי ממצרים הי' בירור כמ"ש במד"ר שישראל נטלו אפיפוסמין שלהם ממצרים, אבל מעמלק אין מקבלים כי אחריתו עדי אובד.

ובזה יובן מה שביום ראשון דסוכות הקריבו י"ג פרים כי מספר י"ג הוא וא"ו מקיפים וז' פנימים ומה שהי' חסר פר א' בכל יום הוא מפני שהמקיפי' קשה לברר לכן הי' מתברר בכל יום אחד, וביום הז' היו מקריבים ז' פרים להורות על ז' שהם פנימים שבנקל לברר אותם ומתבררים ביום א'. וזהו מ"ש תחת אהבתי ישטנוני, שהע' פרים שהיו מקריבים הוא נגד ע' אומות והם ישטנוני. וע"י הי"ג פרים ממשיכים יגמה"ר שהם כנגד ע"ס וג' ראשי ראשים, ומה שנקראו מדות הרחמים לא שהם מדות ממש אלא שע"י מאד האדם שהוא בל"ג דהאדם נמשך מאד העליון הבל"ג האמיתי, ועז"א במדה שאדם מודד בה מודדין לו דהגם שהוא בל"ג דהאדם מ"מ נמשך עי"ז בל"ג האמיתי כמארז"ל אלי' וקוץ בה נושא עון למי שעובר על פשע ולכן נק' בשם מדות, אך באמת הוא בחי' דלאו מכל אינון מדות כלל, וע"י בירור די"ג פרים נמשך י"ג מדה"ר. ובשמע"צ פר א' להורות על יחוד פנימי היינו למהוי אחד באחד כמו בזמן בהמ"ק.

וזהו מ"ש ועיניך דרכי תצרנה שהכתי' הוא תרצנה לשון רצון שהוא מזל הח' ונוצר אותיות רצון, והכתי' הוא ההעלם שבזמה"ג שאינו עדיין שלימות הבירורים אינן מאירים בגילוי עדיין, והקרי הוא תצרנה הוא לשון שמירה שהשמירה הוא ע"י תורה שצריך לשמור שלא יהי' תוס' יניקה. והנה כתי' ישמחו וירננו לאומים, היינו כמ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם והיינו ע"ד שהי' קודם החטא שהי' הקליפה שומר לפרי.

ובזה יובן מ"ש במד"ר אל גנת אגוז דהתורה נקרא אבן ויצה"ר נקרא אבן, והענין דהנה ארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח, היינו אפי' אם נעשה לבו לב האבן טמטום המוח, התורה מתשת כחו כי התו' נמשלה למים וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים דכמו שהמים אם הם מנטפין טיפין טיפין על האבן הם ממסמסין את האבן כך התורה שנמשלה למים מהפכת אפי' לב האבן. ולפי הפי' מה