תרז

ויובן דבר זה בעבודה ענין פנימי ומקיף, דהנה באהבה יש ב' בחי', אהבה הנולדה מהשכל והתבוננות, שלפ"ע השכל כן הוא האהבה, ואהבה זו נקרא בשם פנימי שהכלי יכול להגבילו, וע"ז נאמר נפשי אויתיך בלילה. אבל אהבה רבה א"א לבוא אלי' ע"פ שכל כ"א היא באה מלמעלה כמ"ש עבודת מתנה אתן כו', ואהבה זו נקרא בשם מקיף כי א"א להכילו בהגבלת הכלי, וזהו ענין ובכל מאדך, וע"י מאד דהאדם נמשך מאד העליון הבל"ג. וכן בלעו"ז יש בהם פנימי' ומקיפים שהם מדמים עצמם כקוף כמו שהקוף עושה כל מה שעושה האדם ואין בו ממש, מ"מ הרי הם מדמים עצמם וצריך יגיעה רבה לברר אותם. והנה בקדושה יש מספר י"א דהיינו עשתי עשרה יריעות שהי' ה' יריעות וששה יריעות היינו כנגד ו"ה, ואורך היריעה הי' שלושים באמה וד' מינים הוא מספר ל"ד שהוא בחי' המל' כמו שנק' בשם דל ולכן יש אצלם מספר י"א.

ובזה יובן למה דוקא עמלק אחריתו עדי אובד, כי הנה קליפת עמלק הוא חוצפא וגסות ועקשות, ושרש הכל הוא הגסות שהוא הלבושים ומקיפים דלעו"ז, וכמו שא' במד"ר שנטל מילתן של ישראל וזרקן כלפי מעלה שהוא חוצפה גדולה כי מצות מילה הי' כמוס אצלו תתקע"ד דורות עד אברהם וע"ז כתי' סוד ה' ליראיו, וכמו ששאל המין אם חביבה היא המילה מפני מה לא ניתנה לאדה"ר, והוא נטל וזרקן כלפי מעלה הרי אין לך חוצפה והעזה גדולה מזו, והמקור הוא גסות הרוח, לכן אחריתו עדי אובד שאין לו בירור כמו כלי חרס ששבירתו זוהי תקנתו, ועוד דכתי' בי' אשר קרך כו' ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שקירר את נש"י מעבודתם והוא הקליפה שכנגד הדעת, הגם שנת' בכ"ד שהוא למעלה מן הדעת אין הכוונה שהוא למעלה מן הדעת, כי הוא למטה מן הדעת אלא שמתנשא בחוצפא וגסות ומקרר, כמו דאי' במד"ר משל לאמבטי רותחת ולא היו יכולים ליגע בה, ובא בליעל א' ונגע בה אע"פ שנכוה בה קירר אותה בפני אחרים.