תקצח

ע"י הבירור דקטרת ביוהכ"פ נמשך גילוי ע"ק ואח"כ נמשך מזה הבחי' עצמו מקיפים דסוכות, ובשמע"צ נמשך בפנימי', ואח"כ הוא שמחת תורה שהתו' היא שמחה, וזה"ע ההקפות שמקיפים בשמח"ת סביב הבימה כי הבימה היא מקום שמניחין עלי' התורה וה"ז כמו התו' עצמה וההקפות הוא השמחה של התורה.

ובזה יובן הפסוק תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרינה, שהקרי הוא תצרנה לשון שמירה כי ענין השמירה הוא כמ"ש שמור לנוק', וע"י התורה נעשה השמירה דהיינו שע"י התו' ממשיכים גילוי הוא"ו בה"א שלא יהי' בבחי' גלות והסתלקות וזהו"ע הקרי שהוא הגילוי, והכתיב הוא ההעלם הוא תרצינה ל' רצון שהו"ע מזל השמיני ונוצר. אך בכדי שיהי' גילוי רצה"ע ב"ה ועי"ז יהי' השמירה כתי' תחלה תנה בני לבך לי, לי הוא מספר ד' יודי"ן דשם ע"ב שהו"ע עקודים עקוד בכלי א' שזה נמשך ע"י הקבלת עול תורה ועול תשובה, וזהו מ"ש תנה בני לבך ועיניך. והענין דהנה בגמ' אמרו עין תחלה ואח"כ לב כמאמרם ז"ל העין רואה והלב חומד וכמ"ש עינא ולבא תרין סרסורי דחטאה, ובספרי ובירושלמי אי' הלב תחלה ואח"כ עין, והנה ברוב הדרושים מדברים לפי גירסת הגמרא, אבל בזה הדרוש הכוונה לפי גירסת הספרי לפי שזה הדרוש הוא על ושמתם וכאן כתי' הלב תחלה כמ"ש ושמתם כו' על לבבכם ואח"כ כתי' והיו לטטפת בין עיניכם, וענין הלב הוא היינו שיבוא לדו"ר שכליים עד שיבא מזה לאהבה המוסתרת עצם נקודת הלב ומזה יבוא לקבלת עול תורה. וזהו מ"ש שחורה אני בכל ימות השנה ונאוה ביוהכ"פ ע"י בירור הקטורת, ומזה נמשך מקיפים דסוכות שזה"ע יסובבנהו כו' ואח"כ יצרנהו שהוא ב' הבחי' הקרי והכתיב שבפסוק דרכי תצרנה, ואח"כ בשמע"צ הוא הקליטה בפנימי' שלא יהי' בבחי' נפל, ובשביעי ש"פ היא הלידה שאז הוא זמן לידת הנשמות, ומהקליטה עד זמן הלידה צ"ל שמירה שלא יהי' בבחי' נפל ע"ד מארז"ל בג' ימים הראשונים כו' ויולדת לימים כו'. וזהו מ"ש עצרת תהי' לכם קליטה בפנימית, ובשביעי ש"פ שהוא הלידה כתיב עצרת להוי' אלקיך.

בס"ד. שמע"צ, תרל"ג.

הנחת ר"א ז"ס.