תקנז

צמצום לגבי בעל הרצון, אלא כאשר ניתנו המצות צ"ל רצונו ית'. וזהו כל מצותך צדק שבתחלה מתצמצם מבעל הרצון להיות מקור לרצון, ואח"כ מתצמצם רצונו ית' להתלבש בכל מצוה פרטיות.

ובזה יובן הענין מה שניתנה התורה באל"ף, כי אל"ף רומז על פלא עליון אשר משם נמשך סליחות עוונות, דבכדי שיהי' סליחת העון הוא דוקא ע"י בחי' אלקות אשר העון אינו תופס מקום כלל כמ"ש אם צדקת כו' ואם חטאת כו', ומשם יוכלו לקבל הכל, וזהו שאל"ף מורה על ארור שאפי' ארור כנען דכתי' בו עבד עבדים כו' יכול ג"כ לקבל משם שהעון אינו תופס מקום כלל, ולכן לא נברא העולם באל"ף כי הוא בחי' אשר כחשיכה כאורה ומשם הם מקבלים הכל, לכן נברא העולם בבי"ת דאיהו סימן ברכה כי בי"ת מורה על חכמה כמ"ש בחכ' יבנה בית, ופי' בת"ז בחכמה יבנה הבי"ת דא"ב, ובי"ת הוא חכ' תתאה מל' דאצי', והחכמה הבונה הבית הוא חכמה הגבוה מזה היינו חכ' עילאה, וזהו מ"ש איהו ברוך ואיהי ברכה, איהי ברכה הוא מל', ואיהו ברוך יסוד אבא, ומהחכ' לא יוכלו לקבל החיצוני' כי בחכ' לא הי' שבה"כ כמ"ש ימותו ולא בחכמה, וזהו שהוא סימן ברכה. אך כאשר נברא העולם בבי"ת אז ניתן התורה לישראל דוקא, והתחילה באל"ף דלבראות העולם בתחלה אי אפשר להיות ע"י אל"ף וכאשר נברא העולם בבי"ת אז יוכל להנתן התורה באל"ף ולהימשך לישראל דוקא. ועוד דהרי כללות המצות נק' צדקה שהוא צמצום דוקא לנשמות ישראל כמו שארז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ואנכי הוא כללות מ"ע ולא יהי' כללות מצות ל"ת, והרי התחילה באל"ף דאנכי שהוא אנכי מי שאנכי ומפי הגבורה שמענו, היינו ע"י צמצום עצום, וע"י צמצום א"א להיות כי אם לנשמות ישראל דוקא.

ובזה יובן מ"ש כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, כי אין הרים אלא אבות ואין קורין אבות אלא שלשה, ודרך כלל נק' המדות בשם הרים, ויוצר הרים היינו גילוי המדות כמ"ש יוצר אור ובורא חשך ונק' הבריאה בשם חשך והיצירה בשם אור, הגם שבריאה הוא הגבה מאד מיצירה, אלא היא הנותנת דמפני שהוא בחי' גבוה אי אפשר להתגלות למטה, ולכן נק' חשך שאין הפי' שהוא חשך ממש אלא נק' בשם חשך ע"ש שאינו יכול להתגלות למטה, ויצי' נק' בשם אור ע"ש שיכול להתגלות למטה, ובכדי שיהי' גילוי ההרים הוא ע"י רוח כי הנה איתא בחכמת המחקר שהתהוות ההרים ע"י הרוח שנכנס בכדור הארץ ומגביה את הארץ ונעשה הר, ואח"כ בכדי שיוכלו לקבל את הרוח הוא ע"י שמשברו בהרים ומפרקו בסלעים. וכן יובן בנמשל למעלה דכדי שיהי' גילוי מדות דיצירה צ"ל תחלה בורא רוח, רוח דבריאה. והמכוון בכדי שיהי' מגיד לאדם דעשי' מה שיחו, שיהי' השיחו היינו התפלה בבחי' ביטול דמ"ה, כי שיחו הוא דיבור התפלה או דבור התורה, והיינו