תקנד

כי הנה יוצר הרים

בס"ד. פ' חוקת, תרל"ב.

כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו. הנה בברכת חתנים אנו מברכים יוצר האדם, וצריך להבין הלא אדם הוא בגימט' מ"ה שהוא שם מ"ה במילוי אלפין, ואיך אפ"ל יצירה על שם מ"ה דאיהו אלקות בעצם. והענין דהנה ארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכ"י שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך אל תקרי מ"ה אלא מאה, ולכאורה הלא כתיב מ"ה ומאה הוא בתוס' אל"ף והאיך שייך לומר אל תקרי כו'.

ובכדי להבין כ"ז צריך להבין ההפרש בין ברכה לתפלה, שענין הברכה הוא להמשיך מה שיש במקורו בהעלם שיבוא לידי גילוי למטה, וענין התפלה הוא יהי רצון להמשיך רצון שלמעלה מסדר ההשתלשלות, לרפאות את החולה הגם שנגזר עליו לרעה חלילה, ולברך את השנים הגם שעבר הזמן כו', ע"י התפלה שנמשך רצון חדש יוכל להתהפך מן הקצה אל הקצה אבל הברכה הוא מה שיש במקורו בסדר השתל', וענין הברכה הוא שלא יתעכב בסדר השתל' ע"י איזה פגם. וזהו מ"ש איש אשר כברכתו ברך אותם, ולכאורה הרי זה מיותר לשון כברכתו, אלא הענין שהמשיך לכל אחד ממקורו הנעלם למטה בגילוי וזהו אשר כברכתו בשרשו של כל א'.