תקמו

ולהבין כל הנ"ל צריך להקדים ההפרש בין ל' שפע שכינו הפלסופים, ובין לשון אור שכינו חכמי הקבלה אוא"ס, שלשון שפע מורה על שינוי בהמשפיע ובההשפעה, עד"מ כשמשפיע חסד לזולתו יגרע בהמשפיע ויתוסף בהמקבל, וכן כששואב מים מן המעין אף שיתוסף אחרים תחתיהן מ"מ מה ששאב משם לא נמצא שם, ואף בשפע שכל שמשפיע לחבירו צריך המשפיע לצמצם א"ע לפי שכל התלמיד וא"כ יש שינוי בהמשפיע. ואם משפיע לבר שכל, יתוסף בו שכל משא"כ כשמשפיע למי שאינו בר שכל כ"כ, ואינו דומה ג"כ השפע כשמקבל אותה בר שכל או מי שאינו בר שכל. משא"כ באור לא יפול שום שינוי שאין נפקותא בהנר אם מתפשט האור בבית גדול או בבית קטן, וכן אם יסתיר את התפשטות האור במסך לא יתוסף במאור וכן אם יסלק המסך כו', וכן באור השמש לא יפול שינוי אם עננים מסתירים או כאשר יסתלקו העננים, ובין אם יאיר בטרקלין או במקום אשפה לא יפול שינוי בהאור, ולכן כינו חכמי הקבלה בלשון אור, כי מההתהוות העולמות אין שום שינוי בהמאור ח"ו כמ"ש אני הוי' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנברא העולם, מפני כי הוא הארה בעלמא ממנו ית' ואינו נוגע כלל להעצם, וע"ד כמו שם האדם דאינו נוגע לעצם האדם אם שמו אברהם או יצחק כו' כ"א שנפנה לזולתו כשקוראו בשמו, ואף שמצינו כי שם כל דבר הוא עיקר שרש חיותו כמ"ש וכל אשר יקרא האדם הוא שמו, והקב"ה אמר חכמתו מרובה משלכם, ואם נאמר שהשם הוא רק הסכם לבד מה הי' חכמת אדה"ר בזה, אבל מ"מ איך השם מחייהו אינו מרגיש בפנימיות, וזהו רק בהעלם ואינו נוגע לו כידוע. ועל בחי' אור ושם הנ"ל נאמר עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, וגם תיבת הוא ר"ת הוא ושמו אחד, שהי' כלול בעצמותו עדיין.

והנה כתיב כל הנקרא בשמי כו' וקאי על שם הנגלה שנתהווה ממנו ע"ס דאצי' ועולם האצי', ואח"כ כתיב ולכבודי פי' לבושים כמארז"ל ר"י קארי למאני' מכבדותא כו' וכתי' ה' מלך גיאות לבש, ומזה מתהווה עולמות בי"ע, בראתיו יצרתיו כו' שהם ג' לבושים מחדו"מ, מח' לבוש הפנימי והוא גילוי לעצמו מפני כי בריקת וסקירת השכל אינו מושג לו עד שיתלבש באותיות המח', משא"כ לבוש הדבור הוא גילוי ממנו לזולתו, ומ"מ הוא לבוש פנימי יותר מלבוש המעשה כי עד"מ העושה כלי ונותנה לאחרים שוב אין הכלי אצלו כ"א נפרד ממנו, אף שניכר כח האומן אם הוא אומן טוב או לא מ"מ אינו ניכר מי הוא האומן ונפרד ממנו לגמרי, משא"כ לבוש הדבור אינו דבר שאפשר למשש ביד שיוכל זולתו לקבלם בפו"מ, אף שנפרד ממנו,