תקמה

והנה אי' במדרש ע"פ הוי' מתיר אסורים, עתיד הקב"ה להתיר איסור נדה, וצ"ל הענין דדוקא איסור נדה יתיר, והלא אי' ג"כ עתיד חזיר ליטהר, והלא באיסור נדה יש כעת הרבה חומרות, זבה ונדה וי"א יום שבין נדה לנדה ושומרת יום כנגד יום, וחומרא דר"ז על טיפת דם כחרדל. והענין הוא דהנה כתיב נאלמתי דומי' החשיתי, ר"ת נדה, וקאי על זמן הגלות כמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה בחי' אלם בלא קול, אבל לע"ל שיהי' לכלה בחי' קול כמ"ש ונגלה כבוד הוי' כי פי ה' דיבר ע"כ יותר איסור נדה. והענין הוא דאי' בירושלמי ג' מצות נצטוו הנשים חלה נדה והדלקת הנר (ר"ת חנ"ה) היא שפכה דמו של עולם כי מפני שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא וע"כ נקנסה מיתה לעולם על ידה, ע"כ נצטוותה על דם נדה, היא אבדה חלתו של עולם ע"כ נצטוותה על מצוות חלה, היא כבתה נרו של עולם כו', ואף שג' מצות אלו אף אם עשאן האיש יצא מ"מ על הרוב שייך זה לנשים, ואף דבכ"מ מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות, מפני שמשועבדת לבעלה בזמן והבעל מוציאה, מ"מ חייבת בהדלקת הנר כמש"ל הטעם. אבל לע"ל כתיב בלע המות לנצח ע"כ לא תצטרך ליזהר בדם נדה.

והענין הוא דאי' מפני מה נק' הראשונים סופרים מפני שהיו סופרים אותיות שבתורה, וא"ו דגחון חצי התורה באותיות, עי"ן דיכרסמנה חזיר מיער כו' חצי תהלים, ואי' בח"א אשר וא"ו דגחון מחליש כח הנחש שנק' גחון כמ"ש על גחונך תלך, ועי"ן דמיער מחליש כח החזיר וקאי על גלות עשו כדאי' ואת החזיר זו מלכות הרביעית וכפרש"י בחומש ע"פ ויהי עשו בן ארבעים שנה כו' שרצה להראות שהוא דומה לאבא כמשל החזיר פורש טלפיו כו'. ולהבין זה צ"ל מה דאי' בג' דברים ברא הקב"ה את עולמו בספר סופר וסיפור, ושואלין ממנו עסקת בספר וסופר וסיפור, ספר הוא ס"ת בחי' בינה, וסופר הוא שכותב את הספר בחי' חכ' וקאי בכלל על תורה, וסיפור הוא תהלים, כי ס' תהלים הוא סיפור שבחו של מקום, ופי' סיפור הוא לשון אמירה כי אף שאותיות התורה הם מסוגלים לנפש מ"מ לא מצינו בהם לשון סיפור ואמירה כ"א לימוד או עסק, אבל על תהלים נאמר לשון אמירת תהלים, כי דוד יסדו שהי' מרכבה למדת המל' עולם הדבור, אף שאברהם אמר ג"כ תהלים, וכן יעקב בכ' שנים אמר ט"ו שיר המעלות שבתהלים, אבל כ"ז הי' עדיין בהעלם אבל ע"י דוד נגלה ס' תהלים (וזה הי' לשונו: זיי האבין גיזאגט, אבער אויס זאגין האט נאר דוד אויס גיזאגט), ובכלל תורה ותהלים הו"ע מפתחות הפנימי' ומפתחות החצוני' כמארז"ל כל ת"ח שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה כו' בהי עייל, כי יראת שמים נק' מפתחות החצוניות כמ"ש בזאת יבא אהרן דא הוא תרעא לעלאה בי', וע"י תהלים יבא לבחי' היראה כמארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, כי זהו מפתח החיצון.