תקמג

שבמעשה היא שיתגלה בחי' פנימי' שבעליון שיהי' לעתיד. וזהו פי' החכ' תחי' בעלי', בעלי' הוא כתר בחי' גלגלתא, שנמשך בה בחי' פנימי' עתיק שזהו פנימי' אבא ג"כ. וזהו שאי' ע"פ ה' חפץ כו' יגדיל תורה, לא זרע הקב"ה תומ"צ אלא כדי להנחילם לע"ל, כי עכשיו הוא בחי' זריעה ויש ארץ שאינה מצמחת, אבל ישראל נק' ארץ חפץ כמ"ש כי תהיו לי אתם ארץ חפץ, שיש בהם כח הצמיחה שתצמיח חפץ הוי' לעתיד, כי חפץ הוא בחי' פנימי' הרצון כמ"ש בג' לשונות של חיבה דביקה חשיקה חפיצה כו', וחפץ פנימי', וזהו שיתגלה לעתיד הגדלה בתורה.

וזהו שוש תשיש ותגל העקרה, בחי' בינה עקרת הבית, בחכ' יבנה בי"ת בינה, עד עקרה ילדה שבעה, מדות הנמשכים מבינה אם הבנים, ולע"ל יהי' קיבוץ בני' לתוכה בשמחה שיתגלה ז"ת דעתיק הנולדים מבינה דעתיק ותהי' בשמחה.

והנה יש עוד גילוי היותר עליון מ"ש רני עקרה לא ילדה, כי הנה כתיב בכל צרתם לא צר, לא כתיב, לו קרי, ע"ד מ"ש כי אל דעות ה' ולא נתכנו כו', לא כתיב, לו קרי בחי' ד"ת משם שכר ועונש, ולא באל"ף ד"ע כי שם אם צדקת כו' אשר לא נתכנו עלילות בנ"א ושם ג"כ לא צר, משא"כ בד"ת כבי' לו צר. אבל המשך הפסוקים לו בוא"ו כדאי' בזהר עקתא ישראל מטיא להתם, כי דוקא בבחי' פנימי' שם דוקא ישראל כמ"ש ע"פ עם המלך במלאכתו ישבו במי נמלך כו', אף שאלפים שנה קדמה תורה מ"מ נמלך בנש"י ואשר ע"כ עקתא כו' מטי' כו'. ובחי' ד"ע שהוא בחי' לא יתגלה לע"ל בחי' ג"ר דעתיק, כי לא ואין כוונה א', דאיתא כל מקום שנאמר אין לה הוי לה, ציון דורש אין לה והוי לה ובא לציון גואל, כי אף שעכשיו הוא בחי' לא, מ"מ לעתיד יתגלה בחי' זאת, וזהו מ"ש ואוהב את יעקב כו' בחי' ד"ת, והלא אח עשו ליעקב בחי' ד"ע, ורש"י פי' כי יעקב נכנס ראשון, יעקב שרשו משם מ"ה ועשו משם ס"ג, ושם מ"ה שרשו בע"ב שלמעלה מס"ג (ומ"מ רצה ליקח ממנו הבכורה שיהי' גם יצא אחרון כידוע).

וז"ש ישיש עליך ב"פ ש"י, כי כתיב להנחיל אוהבי יש קנה חכ' קנה בינה, חצי התחתון מכתר, אבל לע"ל יתגלה ג"ר דכתר ב"פ יש. ופי' אלקיך היינו בחי' אלקי' שיהי' לעתיד דקאי על הוי' כמ"ש והייתי לכם לאלקים. וזהו מ"ש במד"ר מאני של פרעה אתה למד אני של הקב"ה, פרעה אמר אני פרעה אף שהי' ע"י הסרת הטבעת בחי' מקיף, מ"מ אמר כל אשר יאמר לכם יוסף עשו אפי' אמר לכם המולו