תקמא

חכמי התלמוד הי' באירוסין קדושין ממש, שנתן לה טבעת אף שאינו כ"א שוה פרוטה מ"מ היא מקודשת בזה, וזה רק בדרך מקיף כי הטבעת הוא דבר עגול, ואף שיש בזה ג"כ אמירה ודבור מה שאומר לה הרי את וכו', מ"מ העיקר הוא הנתינה דוקא, וזהו חצוניות המעשה. ואח"כ הי' נשואין יחוד פנימי שהנוק' מקבל טיפת דכר שפע פנימי' ועצמי', שאין דוגמא לזה בכל שארי השפעות, כי אפי' השפעת שכל מ"מ עיקר גילוי השכל מעצם השכל אינו כ"א בחי' עשירית, ואח"כ בדבור להשפיע להמקבל אינו מקבל רק בחי' אחרונה בחי' עשירית, ונמצא שהוא מקבל רק הארה בעלמא מעצם השכל, משא"כ השפעת היחוד היא פנימית ועצמי'. וכן ביום חתונתו זו מ"ת הי' רק בחי' קדושין ואירוסין, כי מה שנק' חתונתו זה על ההגבלה, ואינו רק אירוסין כמ"ש וארשתיך, וקדשתם כו' והגבלת כו', כי אף שהי' עשה"ד אנכי כו' מ"מ אינו כ"א ע"ד השפעת השכל ע"י הדבור כמ"ש וידבר אלקי' כו', וכן כל המצות הם רק בחי' מקיף כמו מצות תפילין המשכת ד' מוחין לז"א, קדש והי' כו' חו"ב, שמע והא"ש דעת הנחלק לחו"ג, מ"מ אינו מתגלה בפנימי' כי טעמי מצות לא נתגלו וכן כוונת המצות, ואף שיש כוונה בתפילין לשעבד הלב והמוח, ובכוונה פשוטה זאת נכללים כל הכוונות, מ"מ אינו מרגיש בפנימי' איך הוא משעבד המוח והלב עי"ז, וגם אינו מתגלה בפנימי' למה בתש"ר ד' בתים ובתש"י בית א', וכן בתפילין דמארי עלמא אשריך ישראל בחד ביתא כו', ומכש"כ במצות ציצית איך נמשכים ע"י צמר גשמי ל"ב נתיבות חכ', ויקחני בציצית ראשי, בחי' שער רישי' כעמר נקי, ויש מצות ל"ת ג"כ שהם נגד השכל כמו לא תאכלו כל נבלה, נקובת הוושט נבילה, והלא בשחיטה ע"י הולכה והובאה ג"כ נעשה מקודם נקב כי א"א לשחוט בבת א' רוב הסימנים, ומ"מ כשרה, ומכ"ש פרה אדומה שנק' חוקה, וע"ז אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, ושאול שהלך אחר כוונת המצות וחשב שבא לתכלית הכוונה נענש ע"ז כמ"ש החפץ להוי' בעולות להקשיב מחלב אילים כו', כי כל הכוונות של המצות הוא רק ע"ד תכלית הידיעה שלא נודע, ואין הפירוש שלא נודע כלל, כי איך יהי' זה תכלית הידיעה, רק הפירוש הוא כל מה שאפשר להשיג ולהבין מחויבים לידע, רק זהו תכלית הידיעה אשר כל ידיעתו הוא עדיין לא נודע, כי טעמי מצות לא נתגלו, אבל מ"מ צריך ג"כ לכוונת המצות כמשארז"ל תפלה בלי כוונה כגוף בלא נשמה, כמו עד"מ בשינה שנשאר קיסטא דחיותא ופנימית החיות מסתלק, וכן בכל המצות צריכים כוונה, ושלא יהי' לגרמי, ומכ"ש מצות אנשים מלומדה בקרירות שאין זה כלום. ועל ענין זה הוא זיכוך דגיהנם לברר הרע מהטוב ושתשאר