תקלט

ואופן הב' הוא מה שאסרו לילך ד' אמות בקומה זקופה כפי' הפשוט שלמדו ממלא כל הארץ כבודו, אך לגבינו מחמת ההעלם וההסתר נראה שעולם כמנהגו נוהג, אבל באמת הרי ההעלם וההסתר הוא ג"כ אלקות, ואם עושה ההעלם וההסתר ליש ודבר ה"ז כאלו דוחק רגלי השכינה כי הרי מכה"כ, וכמשל מי שעומד לפני מלך הרי אין שייך לומר שיעמוד בקומה זקופה בגובה הראש גסה"ר ומכ"ש וק"ו לפני ממה"מ הקב"ה, ואם עומד בקומה זקופה הרי מראה שההעלם הוא יש ודבר, וה"ז כאלו דוחק רגלי השכינה.

וצ"ל לפ"ז הפי' מהו המעלה דקומה זקופה. והענין דהנה אמרו איהו וגרמוהי חד, שא"ס מתאחד עם גרמוהי שהוא שרש ומקור הנבראים בכדי לברוא יש מאין, וכשם שיכול להתאחד עם מקור הנברא בכדי שיתהווה ממנו הפעולה, כן יכול להתאחד עם הפעולה עצמה, אך זהו כשנעשה הזדככות הנברא, וע"ד מ"ש במשה ויהי שם עם כו' ארבעים יום לחם לא אכל, ולכן ארז"ל שמשה היה בעל קומה, וע"ד עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה, ובמד"ר איתא ע"פ ואתה מחי' את כולם היינו מלאכים שניזונין מזיו השכינה, הרי המלאכים הם ג"כ נבראים ניזונין מזיו השכינה, וכמו"כ כל נברא כשנזדכך הכלי יכול להתאחד עמו א"ס. וזהו עיקר העבודה דקומה זקופה, והוא ע"ד כורע בברוך וזוקף בשם ונת' בסידור דהזקיפה הוא בכדי להגביה הראש ומוחין למעלה מעלה, הרי דהזקיפה גבוה הרבה מהכריעה, וזהו שארז"ל אין השכינה שורה אלא כו' ובעל קומה, ועיקר גילוי דקומה זקופה יהי' לע"ל כמ"ש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת כי בזמה"ג כתיב נפלה לא כו', אבל לע"ל שיקים את המל' אז יהי' עיקר הגילוי דקומה זקופה, דהלא ביצי"מ הי' קומה זקופה, וכ"ש לע"ל.

ובזה יובן פי' הפסוק נשא את ראש בני גרשון, שיבאו למדריגת קומה זקופה שהוא מעלה גדולה, לפי פי' הא' היינו גילוי יחידה שבנפש, ולפי פי' הב' ע"ד איהו וגרמוהי חד. ומה שנאמר בבני גרשון גם הם, היינו דבפ' במדבר נאמר נשא את ראש בני קהת מפני שהיו נושאים את כלי המשכן ארון שולחן ומנורה, וכמ"ש הברו נושאי כלי ה', והברו הוא מלשון בהירות ומפני זה היו יכולים לבוא לנשיאות ראש, ולכן נאמר בבני גרשון שהיו נושאים יריעות המשכן נשא את כו' גם הם שיבואו ג"כ לנשיאות ראש.

ועוי"ל ההפרש בין נשא את ראש ובין מה שאסרו קומה זקופה, כי לגבי נשמות דבי"ע הוא חסרון, אבל לגבי נשמות דאצי' ה"ה מעלה גדולה. ויובן זה ממה שמצינו בזהר בכמה מקומות שהיו משבחי' את רשב"י שבחים נוראים וכמ"ש בפ' בא מאן פני האדון ה' דא רשב"י, ולכאורה האיך משבחים להנברא בשבחים