תקכט

העבירות, כ"א אחרת מחמת עצלותך, ומ"מ לא מפני כן אשווך כו', כ"א נאוה את כירושלים שהיא העיר אשר בחר לשבתו, ומוכנת לקבל שפע קדושה להשפיע לכל העולם וכמו"כ את, ואל תתמהי אם שם ה' נקרא עליך למה את למרמס, הן אמת שאיומה את ואימתך על כל כו', רק שהוא כנגדלות כמו שדגל המלך מלכו של עולם עליך היינו בחי' צלם אלקי', אך הנה אבדת אותו בעוונך, לכן אל יקשה בעיניך על אשר שלחו בך יד כו'. ונמצא כי פי' לגנאי שהגם שיפה את אבל לא בשלימות.

אמנם בעהב"ו פי' יפה את רעייתי, קאי על בחי' המל' שנק' את, וכענין ואם ככה את עושה, את תדבר אלינו התשתם את כוחי כנקבה, ואמר שיפה בחי' את כמו רעייתי שהיא הבינה שנק' רעייתי ע"ש שהם תרדל"מ, רק שזהו לא בכל עת כ"א כתרצה כו' כשמרצים ישראל מעשיהם, ואז את יפה ונאוה כירושלים, ואיומה כנגדלות ע"ד שפי' התרגום ל' חיילות, וכמו שבמדבר הי' בכל עת שישים ריבוא להורות שהם מעלמא דיובלא, שנק' דרור עלמא דחירו, ולכן איומה את שאימתך מוטלת כו'. ונמצא כי פי' הפסוק לשבח, שיפה בחי' המל' כמו הבינה. וכ"מ במד"ר בשה"ש ע"פ זה דל"א ע"ד ובפ' במדבר פ"ב דר"י ע"ד, שפי' כתרצה על הקרבנות כשאתם מתרצי' לפני בקרבנות המד"א ונרצה לו לכפר עליו. ונמצא לפ"ז רעייתי היינו פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ע"י הקרבנות (וע' במד"ר הן שרועי' אותי בשני תמידין).

והבחיי פי' כתרצה כשעושי' רצונו של מקום שלא ע"מ לקבל פרס. והענין י"ל דפי' כתרצה קאי על מעשה המצות, שכן משמע במד"ר בקהלת בסופו דקט"ו ד' ע"פ ביקש קהלת למצוא דברי חפץ, שביקש קהלת לעמוד על דברי חפץ היינו מתן שכרן של מצות כמ"ש כי תהיו אתם לי ארץ חפץ, שזה קאי על לע"ל ע"י עבודת התומ"צ דעכשיו כדמשמע ממד"ר הנ"ל. וזהו של' תרצה הוא ל' עתיד, וע"ד אותיות איתן משמשין לעתיד, איתן האזרחי, כל האזרח בישראל שפי' מה שעתיד להזריח, וה"ע גילוי פנימיות עתיק לע"ל, וע' בהגהות לד"ה ראה דתרכ"ב שפי' אזרח שם ע"ב שהוא למעלה מתהו ותיקון. וכ"ז נמשך ע"י מעשה המצות להיותם בירור התהו, ועי"ז יהי' הגילוי שלמעלה מבחי' התהו. וגם כי נעוץ תחילתן בסופן, שבסופן דוקא יש כוונת נעיצת התחלה, כמ"ש מזה בד"ה ועמדו רגליו, ובד"ה המגיד מראשית בענין ומקדם אשר לא נעשה.