תקכב

יומם יצוה

בס"ד.

יומם יצוה ה' חסדו, תוס' מ"ם דיומם פי' בזח"ג צו דל"ד סע"ב שמורה על רוממות המל' מאשר נק' מלכות שמים במ"ם אחד. במאו"א מ"ם ס"ב ממלכת כהנים מל' דאו"א, ועד"ז יומם תוקף קדושת היום. וי"ל הארת ימי קדם דע"ק בימי עולם דז"א זהו תוס' המ"ם. בעה"מ שט"ז פס"ו דק"ס ע"ד כ' שזווג או"א נק' יומם כמו היום אינו משנה האור אלא כמו שקיבל משפיע אותו הוא בעצמו ע"י מדה אחרת שלא ע"י אמצעי עכ"ל. ואפ"ל לאפוקי זו"נ שנק' זיווגם יום ולילה. ויש להעיר מענין אלפי' שנה קדמה כו' יום יום שקאי על חו"ב ששניהם נק' יום. משא"כ בתה נק' לילה כו'. ולע"ל ביום ההוא יהי' ב"פ י"ה שגם בתה תהי' כאימא בחי' יום.

ע' בס' תילי' דקל"ח ב' ע"פ יומם יצוה סעי' ה' מענין עסק התורה אחר חצות לילה שז"ע מהפכים מחשוכא לנהורא, ועי"ז נמשך החוט של חסד בחי' הק"ו שלפי פי' הזהר"ק בראשית ט"ו הוא מבחי' יסוד דא"ק, לבחי' בוצינא דקרדוניתא בחי' נר מל' דא"ס. ושרשן למעלה יותר ג"כ עד"ז כו'. ובחי' הסוכה הוא המקיף על היומם, שהוא המקיף עליון שלמעלה מקו וחוט.

ע' בלק"ת בביאור אלה פקודי ס"ב בענין יחוד או"א, ובס"ג שזהו ע"י ל"ת [וענין דקדוקי סופרי' הם כמו ל"ת הגם שהם בקום ועשה, ע' בסעי' ג' ביאור הנ"ל]. וי"ל דענין וסוכה דלע"ל שתהי' לצל יומם, שיומם הוא יחוד או"א, והסוכה אם שהיא מ"ע, מ"מ תהי' ג"כ בחי' צל שיתגלה על ידה בחי' יחוד או"א כמו ע"י ל"ת דעכשיו, ולכן לע"ל ביום ההוא יהי' שיהי' ב"פ י"ה שגם ו"ה יהי' במדריגת י"ה, והארה מעין זה גם בסוכה דעכשיו בחי' אה"ר חדות ה' שאינה נרגשת, להיות כי ע"י יוהכ"פ יום התשובה עבר על מל"ת תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר, לכן אח"כ ע"י צל סוכה מתגלה הארה מבחי' זו.