תקיג

ביטול במציאות דמ"ה דחכמה שהיא בחי' כח מ"ה כמ"ש במ"א, אבל לא כל אחד יכול לבוא לבחי' זו, ולזה התקינו לומר בשכמל"ו שהוא בחי' ההתבוננות איך שמלכותך מלכות כל עולמים, ואין מלך בלא עם מל' עוממות נפרדי', וזהו ומבלעדי אין אלקי' פי' שמבלעדי ח"ו לא יש בחי' ש' אלקי' אבל אני בעצמי הוא ג"כ בחי' שם אלקי' כמ"ש אני ה' אלקיכם שבחי' אני הוי' שהי' הוה ויהי' כאחד הוא הוא עצמו המצמצם להיות בבחי' אלקיכם ולכן בחי' [אלקים] אינה מבלעדי ח"ו, כ"א אני עצמי הוא ה' אלקיכם. ומבחי' העמקת הדעת בהתבוננות זו נמשך להיות האהבה דבכל נפשך שהיא בחי' ביטול היש לאין, ונק' בשם יש להיות כי יש מי שאוהב, וגם בחי' אפילו נוטל י"ל ג"כ שיש מי שמוסר נפשו כו', ולכן נק' בשם ביטול היש לאין. וזהו בחי' כלה הב', שהוא בחי' כלתה נפשי בבחי' תשוקה לאוא"ס ב"ה. ועז"נ נפשי אויתיך בלילה, פי' לילה הוא זמן החשך, ובבחי' זמן החשך שנמשל ללילה אז הוא בבחי' אויתיך בבחי' אהבה דבכל נפשך, והיינו כי ענין החשך הוא בחי' מציאת והרגשת היש, וכשפועל בעצמו בחי' ביטול היש לאין אזי הוא בבחי' נפשי אויתיך אפי' נוטל כו'.

ובעבודת האהבה הוא ההפרש בין בחי' אהבה רבה לבחי' אהבה זוטא, שאה"ר הוא בחי' תוקף האהבה לאלקות עד שלא יחפוץ בשום דבר זולתו ית', וזהו שארז"ל אל תהיו כעבדי' המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשי' את הרב שלא ע"מ לקבל פרס (או ע"מ שלא לקבל פרס), פי' פרס הוא מל' פרוסה, שהוא הפרשת הארה ע"ד הזיו המאיר בג"ע, שהוא רק זיו השכינה, ומצד בחי' כלה שארי ולבבי הרי מי לי בשמי' ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי, שלא יחפוץ בשמים ובארץ שהוא בחי' הג"ע שהם בחי' קבלת פרס, כ"א ליכלל ולבטל בו ית', וזהו בחי' אה"ר, אבל אם חפץ בהשגת אלקות ע"ד בג"ע ה"ז נק' בשם אהבה זוטא כו'.

וב' בחי' כלה אלו זהו ב' בחי' שושנה, בחי' כלה דכלתה נפשי זהו בחי' שושנה בין החוחי', ובחי' כלה דכלה שארי ולבבי זהו בחי' שושנה דשושנת העמקים, פי' עמקים הוא מל' עומק, ע"ד ממעמקים קראתיך ה', פי' שיומשך גילוי בחי' עומק שבש' הוי' ששם הוא בחי' דיעה העליונה דיחו"ע איך שקמי' כלא ממש חשיב, ופי' שגם למטה יהי' מושג כן איך שקמי' כלא ממש חשיב, ואם כי זהו לא לא ממש מ"מ ה"ה כלא חשיב, זהו בחי' שושנת העמקים ששם מושג עומק דש' הוי', וזהו בחי' בינה שכינתא עילאה. והגם כי נת' בזהר שבחי' בינה א"א לקרוא בשם כלה, להיות כי