תקיב

באחד לחדש, אבל שיהי' נק' בשמותם אלול תשרי זה עלה עמהם מבבל, ולכן אני לדודי ודודי לי הוא ר"ת אלול להורות כי באלול ותשרי צ"ל התשובה מלמטלמ"ע ע"ד שהי' בעלייתם מבבל שהי' מלמטלמ"ע אני לדודי בקדמיתא.

ובשני הפסוקי' נא' הרועה בשושנים, והיינו כי יש ב' בחי' שושנה, הא' הוא שושנה שהיא בין החוחי' כמ"ש כשושנה בין החוחי' כן רעייתי בין כו', והב' בחי' שושנת העמקים כמ"ש אני חבצלת השרון שושנת העמקים. ולכאו' מה"ע השושנה לבחי' דודי לי או אני לדודי. אך זהו כמארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים, ששונים בהלכות, והיינו דכתי' כי טובי' דודיך מיין, פי' ב' בחי' דודי, הוא מ"ש דודי לי ואני לו, ובחי' דודי לי הנמשך ע"י אני לדודי, זהו מיין הוא בחי' יינה של תורה, וזהו שארז"ל ע"פ חכלילי עינים מיין כו' חיך הטועם אומר לי לי, פי' ב' בחי' לי, הוא בחי' דודי לי ואני לו, ובחי' דודי לי שע"י אני לדודי, זהו ע"י חיך הטועם בחי' יינה של תורה, ולפי ערך הטעימה לפי ערך זה נמשך לי הארת בחי' דודי כו'.

והענין הוא דהנה כל שה"ש בנוי על החיבוב שבין חתן וכלה או דודי וכלה ב' פעמי', והוא כי בפי' כלה יש ב' פי', האחד מל' כלה שארי ולבבי שהוא בחי' כליון לגמרי המכלה ומבלה הכל, והב' הוא בחי' כלה מלשון כלתה נפשי, שהוא ענין התשוקה שנש"י משתוקקי' להקדב"ה. וב' בחי' כלה אלו נמשכי' מב' בחי' מס"נ שבק"ש, הא' הוא בחי' למסור נפשו באחד, והב' הוא בחי' ובכל נפשך שארז"ל אפי' נוטל כו', וביניהם מפסיקי' בפסוק בשכמל"ו, רק אנשי יריחו היו כורכים את שמע, שלא אמרו בשכמל"ו והי' נמשך אצלם האהבה מהתבוננות באחד, כן משה לא אמר בשכמל"ו. ולהבין זה צ"ל ב' בחי' מס"נ אלו וענינם, והוא כי בחי' למסור נפשו באחד הוא שכאשר מתבונן בפסוק דק"ש, שמע הוא ל' הבנה איך שה' אלקינו הוא ה' אחד, שהגם שנברא ז"ר וארץ וד"ר עכ"ז הוא אחד בלי שום שינוי כל שהוא כלל, כמ"ש אני ה' לא שניתי שלא יש שום שינוי מקודם הבריאה ולאחר הבריאה, ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, ואני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי' פי' שלא יש כלל בחי' דבר המסתיר לפניו ית' דכולא קמי' כלא חשיב, והגם שזהו רק כלא ולא לא ממש מ"מ ה"ז כלא כו', ואי לזאת נעשה בבחי' כלה, ל' כלה שארי ולבבי בבחי' כליון היש לגמרי, וממילא בטלי' כל התאות והישות וכל טיבו דלגרמי' כו', ע"י שגם למטה יהי' מושג אצלו איך שכלא ממש חשיב, ואין שום דבר המסתיר שלא יש שום מציאות אמיתי זולתו כלל כו', וזהו בחי' כלה הנמשך מבחי' אחד.

אך לא כל אדם זוכה לזה לבוא לבחי' זו דכלה ל' כליון היש לגמרי, שרק אנשי יריחו היו כורכי' את שמע ע"י שהיו בבחי' ריח ע"ד דכתי' והריחו ביראת ה' דמורח ודאין, וכן משה לא אמר בשכמל"ו להיות כי משה הי' בבחי' ונחנו מ"ה בחי'