תקט

מן המיצר (ב)

בס"ד. (ר"ה רל"ג).

מן המיצר קראתי כו' ענני במרחב כו' וצ"ל מה"ע הקריאה מן המיצר דוקא ועי"ז יהי' שיענה במרחב. הנה זה קאי על השופר שצידו הא' צר וזהו מן המיצר, וכשם שהקול יוצא מהמרחב כן יהי' שיענה במרחב כו'. ולהבין זה צ"ל מ"ש במוסף דר"ה זה היום תחלת מעשיך הלא ר"ה הוא יום וא"ו למע"ב שבך"ה באלול נברה"ע, ור"ה הוא יום ברוא אדה"ר, שהוא יום וא"ו למע"ב, שעש"ז ארז"ל ע"פ אחור וקדם שנברא אחור למע"ב, ואיך אומרי' ע"ז תחלת מעשיך. וגם צ"ל מה שמסיים כי חוק לישראל הוא משפט כו', שלכאו' מהו נתינת טעם למה היום הזה תחלת מעשיך לפי שחוק לישראל הוא דלכאו' אינו שייך כלל ענינם זל"ז.

אך הענין הוא דפי' תחלת מעשיך הכוונה הוא על עיקר המכוון, שזהו בשביל האדם כמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, פי' ארץ קאי על כלליות הבריאה וכמ"ש בראשית כו' ואת הארץ, שארז"ל במד"ר את השמי' כולל כל צבא השמי' ואת הארץ כולל כל צבא הארץ, ומה שאנכי עשיתי את הארץ וכל אשר בה הוא בשביל שאדם עלי' בראתי, בראתי בגימ' תרי"ג שמכוון בריאת האדם הוא בשביל שיקיים תרי"ג מצות, וכמארז"ל במד"ר אלה תולדות, אלה בשביל מי נבראו ובשביל מי הם קיימי', בזכות ואלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי כו' בזכות אלה העדות והחוקי' והמשפטי'. ולכן יום בריאת האדם הוא תחילת מעשיך שזהו עיקר מכוון הבריאה מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתוני', וכמארז"ל במד"ר ע"פ שוקיו עמודי שש, שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו, עמודי שש שנבראו לששת ימי', ומפני מה נשתוקק זה אין אנו יודעי', אך זה אנו יודעין שנשתוקק, והוא ג"כ ענין שנתאוה להיות לו ית' דירה בתחתוני' שזה א"א כ"א שיהי' מציאות התהוות התחתוני'. ונמצא כי זהו עיקר מכוון הבריאה, ולא בשביל עולמות העליוני' אשר שם מאיר גילוי אלקותו ית', כ"א דוקא עולמות התחתוני', ששם העלם והסתר אלקותו ית' מצד הבריאה איך שנתהוה אחר חטא עה"ד, ושהאדם ע"י עבודתו, שז"ע לעשות לתקן, ימשיך גילוי אלקותו ית' עד שיהי' לו ית' דירה בתחתוני' הם עולמות הנמוכי' עד עוה"ז השפל והגשמי, וזהו כל ענין התומ"צ