תצח

איתא במד"ת כן' אמרו בני קרח (א)

בס"ד. תילי' סי' פ"ה ה'

איתא במדרש תילים סי' פ"ה הובא בילקוט ג"כ סי' הנ"ל אמרו בני קרח עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים (ירמי' ג' י"ד ך"ב), והן אומרים לך שוב אתה תחלה שנא' שובה ה' עד מתי וגו' (תילי' צ' י"ג), ואתה אומר לא כן אלא ישראל תחלה, לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמינו אלא שניהם כאחד שנא' שובנו אלקי ישענו (תילי' פ"ה ה'). וכעין פשרה זו דבני קרח בענין התשובה מצינו ג"כ בבריאת שמים וארץ שנחלקו ב"ש וב"ה אם שמי' קדמו או ארץ קדמה, ואמר רשב"י תמה אני על מה נחלקו אבות העולם אלא שניהם כאחת נבראו שנא' קורא אני עליהם יעמדו יחדיו. ונת' מזה במ"א שבחי' זו שיעמדו יחדיו הוא מבחי' היותר גבוה אשר שם אינו שייך לאמר מעלה ומטה כלל, ולכן יעמדו יחדיו כו'. אך בענין התשובה שבכלל כל ענין תשובה הוא שיומשך מבחי' הגבוה יותר ששם אינו תופס מקום החטא ועון, שלכן משם נמשך הסליחה, וא"כ מה יש לחלק בזה ג' חלוקות, הא' מלמעלמ"ט שז"ע שאנו מבקשי' שובה ה' עד מתי, הב' מלמטלמ"ע שז"ע שובו בנים שובבים, והג' שובינו אלקי ישענו שז"ע שניהם כא'. וגם צ"ל דמלשון שובנו משמע שגם ענין תשו' זו אנו מבקשים שישיב לנו, היינו שיגרום ויפעול בנו ענין התשובה, א"כ גם זה נחשב לכאו' בכלל מלמעלמ"ט, ולפי דברי המדרש תילים חושב זה לשניהם כאחד כו'. אך הענין הוא דהנה נודע כי שבת הוא אותיות תשב שהוא בחי' תשובה, ובשבת יש ג"כ ג' בחי' אלו, שהוא מ"ש בעשה"ד בפ' יתרו זכור את יום השבת, ובעשה"ד שבפ' ואתחנן נא' שמור את יום השבת, וזהו ב' בחי' בתשובה שהו"ע שבת ג"כ מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, והשלישי הוא כמארז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו שז"ע שניהם כאחד, וכמו פשרה דבני קרח שלא אתה תשוב לעצמך כו' אלא שניהם כאחד כו'.

ולהבין כ"ז צ"ל תחלה שורש בחי' תשו' שמלמטלמ"ע ותשו' שמלמעלמ"ט, והוא שב' בחי' אלו זהו מ"ש בשה"ש (ב' ט"ז) דודי לי ואני לו, מתחילה דודי לי