תצה

הניחוח ואז ויאמר כו', והיינו ע"י ריח הקרבנות, כי ענין הריח דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף. ולכאו' צ"ל הלא מאכל הוא ג"כ דבר שהנשמה נהנית ממנו, שהרי הגוף בלא הנשמה אינו יכול לאכול והוא כפגר, וכמו שאנו מברכי' בכ"י המחזיר נשמות לפגרים מתים. אך הענין הוא דהנה ענין המאכל הוא לחבר הנפש עם הגוף, שאם לא יאכל הרבה [זמן] יוכל ליפרד הנפש מן הגוף. אמנם הנה נודע שלא כל הנשמה מלובש בגוף, כ"א הארה מהנשמה מחי' את הגוף בבחי' או"פ, ולכן ע"י המאכל הגם שהנשמה נהנית ממנה, אמנם הנה זהו רק הארת הנשמה לבד שמחי' את הגוף כו', אבל ענין הריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנה ולא הגוף, הכוונה על בחי' מקיפי' שבנפש בחי' ח"י, ולכן הרגשת הריח הוא באף דכתי' ויפח באפיו נשמת חיים ס"ת אותיות חותם, וחותם וחוטם הם בחי' א' כי התי"ו מתחלף על טי"ת שהם ממוצא א' דטלנ"ת. והנה שרש הגבורות הם באף כמ"ש עלה עשן באפו, וכתיב כי אז יעשן אף ה' וקנאתו כו', עשן הוא בחי' דין וגבורות שנעשה מאש המכלה איזה דבר כו', וע"י ריח הקרבנות עי"ז נמתקים הגבורות שבאפו ונמשך מבחי' שלמעלה מן השכל, ועי"ז מתהפך גם הטעם שהי' תחלה ע"פ השכל שיצר לב האדם רע, [ו]נתחייבו אבוד ע"י המבול, שמטעם זה עצמו אין להענישם עבור זה כי מה יעשו מאחר שיצר לב האדם רע מנעוריו. ומ"ש ויאמר ה' אל לבו, הנה האמירה שהוא הדבור בפה היא הממוצע שבו וע"י יומשך המשכה להיות מוח שליט על הלב, ששורש המשכה זו היא מלמעלה מן השכל כנ"ל בענין וירח, לפי ששרש הדבור הוא מבחי' מדבר בחי' קדמות השכל שלמעלה מן החכ' שכל הגלוי, לכן בו וע"י יכול להיות נמשך מלמעלה השכל, היינו בחי' ההמשכה שנמשך ע"י העלאת הריח דקרבנות, שיהי' נמשך מבחי' השכל להיות שליט על המדה כו'. ועפ"ז יובן ג"כ מה שלכאו' המדות נמשכי' מן השכל, ואעפ"כ ימצא שלא יועיל מה שמבין ע"פ השכל שלא יאות לעשות, ועכ"ז אינו יכול לסגף א"ע ולהכניע המדה, שזהו הוראה שהמדות יש להם שרש בפ"ע, שבאמת שניהם אמת, כי שרש המדות הם למעלה מן השכל, ששרשם מבחי' התהו, וגם בבחי' התיקון הנה נודע כי או"א במזלא אתכללן, אבל ז"א בעתיקא אחיד ותליא. וזהו שארז"ל יפה כח הבן מכח האב, וכמו שנמצא שהגם שהאב אינו בן תורה מ"מ יכול להוליד בן שיהי' בעל תורה וגדול בהוראה, והיינו מפני כי ג' שותפי' באדם, אב ואם והקב"ה נותן בו נשמה, לכן מצד חלק הנשמה שהיא העיקר יכול להיות הבן גדול בהוראה הגם שמולידיו הם פשוטים. ועד"ז יובן בענין אהוי"ר שנק' בשם בן ובת ונמשכים מהתבוננות דחו"ב, מ"מ יש לאהוי"ר שורש בפ"ע, וכענין שאמרו ז"א בעתיקא אחיד ותלי' כו', ומ"מ המדות נמשכי' ע"פ השכל זהו בבחי' התיקון שהמוח שליט על הלב, והמדות נמשכי' ע"פ השכל וע"פ השכל יכולים להפוך את המדה כמו שירצה כו'.

והנה הצדיקים דומין לבוראן שנא' בהם אל לבו או על לבו, לפי שניתן להם כח זה שיהי' הלב ברשותם, והיינו ע"י מח' דבור ומעשה של תפלה ותורה ומעהמ"צ, כי תפלה במקום תמידי' תקנו בחי' קרבנות, וכמו שנת"ל שע"י ריח